מי מריבה

הנה שוב בא האביב, המביא אתו כתמיד, פריחה מרהיבה. אולם לצד הלבלוב, אנו שוב מוצאים עצמנו עם מיעוט ניכר ומצטבר במשקעים ועם הבעיות המתמשכות במשק המים החקלאי.

 

עד כה, היה המגזר החקלאי עסוק ומוטרד בשל תיקון 27 לחוק המים, שאכן מביא, בטווח הקצר, הקלה משמעותית עבור חקלאים רבים המשתמשים במי "מקורות" לצרכיהם. בשלב א' יירד מחיר המים השפירים ל- 1.98 שקלים למ"ק ובהמשך הוא צפוי לרדת ל- 1.81 שקלים למ"ק. בו בזמן, עבור המפיקים הפרטיים, צפוי מחיר המים המשולם למקורות, בהתאם לתיקון החוק, לעלות במידה ניכרת לאותו היקף של צריכת מים. במשרד האוצר סבורים, או נכון יותר – בטוחים, כי ניתן יהיה לממן את ההוזלה של צרכני מקורות בייקור ניכר של ההפקה אצל המפיקים הפרטיים שאינם קשורים למקורות ושמעולם לא קיבלו תמיכה מהמדינה כדי להקים את תשתיות המים הללו, לתחזק ולתפעל אותן.
במהלך הדיונים מול אנשי האוצר הוצגה עמדת התאחדות חקלאי ישראל, אגודות המים והמפיקים הפרטיים, לפיה המגמה של הורדת המחיר רצויה ואף מבורכת ויתרה מכך - מחיר המים השפירים ראוי ואף חייב שיירד, אולם אסור שהורדה זו במחיר, לחלק מהחקלאים, תבוא על חשבונם של חקלאים אחרים ומכיסם.
מבלי לרדת לפרטים, תפיסת אנשי האוצר גורסת כי משק המים הוא סגור וכי חקלאי א' חייב לתמוך במקורות כדי שתוכל להוריד את תעריף המים שלה לחקלאי ב'.
בזה בעצם מודיע האוצר, כי אין זה מענינו של המשרד אם הנתונים שבידיו נכונים או לא ושהחקלאים, כמכלול, יסתדרו עם המצב הנתון.
ברור כי מהלך זה יצר ויוצר נקודות חיכוך ועימות בין חקלאים שונים מאזורים שונים, כאשר נציגי המדינה יושבים על הגדר ומחככים את ידיהם בהנאה. הם הרי הצליחו להעביר את הבעיה ששמה מחיר המים לידיהם של החקלאים ו"שיסתדרו כבר ביניהם".
ככלל, עמדתי היא שמחירי המים השפירים לחקלאות חייבים להיות במחיר שמאפשר רווח לחקלאי וכדאיות עבורו להמשיך לעבד את הקרקע שהיא מקור פרנסתו ולשמור עליה.
אינני רואה איך המשוואה הזו שיצר האוצר מתאזנת, מאחר ונוצר תיקון מטוטלת כך שיש שיפור לחלק מהחקלאים והרעה משמעותית לחלק אחר. בנסותי להביט קדימה, לטווח זמן הרחוק יותר משנתיים, קשה להבין כיצד ללא התערבות המדינה, מתקיימת תשתית מימונית שתאפשר את הוזלת המים השפירים, על פי המתווה שאושר בתיקון 27.
בנושא אחר לגמרי אבל קרוב לא פחות, נכחתי לאחרונה בכנס חקלאות שקיימה מכללת תל חי, בשיתוף עם החברה להגנת הטבע וגופים נוספים.
הכנס היה מעניין והתחומים שעלו בו - שכללו בין היתר טיפול בשפכים ושימוש בקולחים המטוהרים - העלו נקודות רבות למחשבה. בין השאר נאמר בכנס, כאילו מצופה מהחקלאים לממן את שימור הטבע כפי שאנשי הטבע רואים אותו ולפי ההגדרות שלהם. חשוב לציין, כי החקלאות כמגמה אינה באה לפגוע בטבע וכי יש מקום לשיתוף פעולה מרבי בנושאים רבים, המאפשרים את קיומם ושמירתם של ערכי הטבע והסביבה, הן באזורי הפריפריה והן באזורי המרכז.
יחד עם זאת, נוצרה אצלי התחושה כאילו מצפים אנשי הטבע שהמימון לשימור יבוא מתוך כיסם של החקלאים בלבד.
זה אינו שיתוף, זהו ניצול! שיתוף פעולה צריך ליצור תוך הבנה, הגדרת מטרות משותפות והשגת מימון משותף או לפחות שווה. אני חושש שמבלי לנקוט בדרך זו, יהיה קשה מאוד ליצור פעילות משותפת.
ומה בגיליון זה? תוכלו לקרא, בין השאר על הפעילות המבורכת של תאגידי המים בכלל והתאגידים ביישובי המיעוטים בפרט. חזרתי ואמרתי פעמים רבות, כי הקמת התאגידים הביאה לשיפור משמעותי במשק המים והדבר נכון במיוחד לגבי אותם תאגידים הפועלים במגזר הערבי.
נאחל להם המשך הצלחה בפעילותם החשובה.
אני שמח על ההזדמנות להזמין אתכם לקחת חלק בכנס השנתי של האיגוד הישראלי למים, שהפרסום על פרטיו נמצא בין דפי המגזין וגם באתר האינטרנט שלנו.
אאחל לחבריי באיגוד שפעלו לארגון הכנס ותכניו, הצלחה רבה ואני סמוך ובטוח שגם השנה נהנה מכנס מרתק ומלמד לא פחות ממה שהיה בשנים הקודמות.

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם