כשל המאגרים והטיפול השלישוני

היעדר כושר איגום גדול דיו כדי לקלוט את מי הקולחים המטוהרים בעונת החורף, מביא להזרמת קולחים ברמת טיפול נמוכה לנחלים ולים. רשות המים מעכבת העברת תקציבים להקמת מאגרים חדשים עד להשלמת המהלך לרישוי ספקים אזוריים ובינתיים הטבע מזדהם וחופי רחצה נסגרים

בחורף 2016-2017, ממש כמו בחורפים קודמים, חווינו כולנו את החוויה המפוקפקת של סגירת חופים לרחצה ולגלישה בעקבות הזרמת קולחים ברמת טיפול נמוכה לנחלים ולים, שגרמו לזיהום.
לנחל איילון זרמו קולחים ממט"ש איילון; לירקון זרמו כמויות גדולות של שפכים ממט"ש דרום שרון מזרחי, שגרמו לנזק קשה לנחל שבשיקומו הושקעו עשרות מיליונים. לנחל נעמן ולחופי עכו הוזרמו קולחים ממט"ש כרמיאל, הזרמה שהביאה לסגירת החוף לרחצה. לנחל שורק הוזרמו 12 מלמ"ק קולחים מהשפד"ן וכמויות נוספות ממט"ש שורק, ממט"ש בית שמש, ממט"ש אשדוד, ממט"ש אשקלון וממט"ש יבנה, שגרמו לזיהום הנחל ושמורת הטבע ולסגירת חוף פלמחים למשך כ-120 יום.
כמו גם בשנים הקודמות הסיבה לזיהום הים היא רמת טיפול נמוכה של הקולחים, אך ההזרמה נובעת בעיקרה מהיעדר כושר איגום גדול דיו. כמות השפכים זהה כמעט בחורף ובקיץ, אך בחורף צריכת הקולחים המטוהרים קטנה ויש צורך לאגום את העודפים עד הקיץ. חוסר במאגרים מביא להזרמת הקולחים לנחלים ולים, לבזבוז מים שחסרים להשקיה במהלך הקיץ, להשבתת מתקני התפלה ולפגיעה בציבור. אין מנוס מלתאר תופעה זו אלא ככשל רב-מערכתי, שהגיעה העת לשים לו קץ.
הנחל שספג בחורף זה את כמות הזיהום הגדולה ביותר הוא הירקון, אליו זרמו קולחים ברמת טיפול נמוכה מאוד ממט"ש דרום שרון מזרחי. אל מט"ש זה זורמים שפכים מיישובי המועצה האזורית דרום השרון, אך גם שפכים מטירה, טייבה, קלקיליה ומשורה ארוכה של ישובים מעבר לקו הירוק, שחוברו למט"ש קטן שאינו מסוגל לעמוד בעומס.
אמנם החברה הכלכלית המרחיבה כעת את המט"ש התחייבה להשלים את העבודה עד לסוף 2017, אך גם התחייבות זו לא תמנע את המשך הזרמת הקולחים לנחל. הסיבה לכך היא אי-הקמת מאגר, בנפח 3 מלמ"ק, שתוכנן בסמוך לקיבוץ איל, במטרה לקלוט את הקולחים. משמעות הדבר היא שגם בחורף 2018, וגם אם הרחבת המט"ש אכן תושלם במועד, הקולחים ימשיכו לזרום בנחל קנה ומשם לירקון ויגרמו לסבל רב לתושבים ביישובים שלאורכו.
קיימת אמנם תקווה לפיה רמת הטיפול תשופר בצורה ניכרת, אך פסימיסטים טוענים, שהמט"ש יתקשה גם בעתיד לטפל בכל הקולחים שיוזרמו אליו ולכן רמת הטיפול לא תתאים להזרמה לנחל. מכאן, שנחל הירקון צפוי להיות מזוהם גם בעתיד. ועוד לא הזכרנו את הבזבוז שבהזרמת מים מטופלים לים במקום להשקיה חקלאית.

חוסר במאגרים מביא להזרמת הקולחים לנחלים ולים, לבזבוז מים שחסרים להשקיה במהלך הקיץ, להשבתת מתקני התפלה ולפגיעה בציבור 

השפד"ן - אגני ההחדרה נאטמים

באשר לשפד"ן, שמימיו משמשים להשקיית הנגב, הסיבה להזרמת הקולחים לנחל שורק כפולה. כידוע, השפד"ן מטפל בשפכים לרמה שניונית ומזרים את הקולחים לאגני החדרה חוליים, בין ראשון לציון ליבנה. קולחים אלה עוברים סינון חול ושוהים בתת-הקרקע במשך כ-400 יום. בתום תקופה זו, המים נשאבים באמצעות כ-150 קידוחי הפקה ומוזרמים למערכת הכוללת קו ראשי באורך של כ-90 ק"מ (בקוטר 70 אינץ'), שישה מאגרים תפעוליים ושישה מאגרי קצה, האוגרים את עודפי המים המושבים במהלך החורף.
אלא שבשנים האחרונות מתברר שאגני ההחדרה הולכים ונאטמים ויעילותם יורדת. הסיבה לכך היא הצטברות של חומר אורגני שמקורו בקולחים, בתת-הקרקע, הגורם להתלכדות גרגרי החול (ככל שכמות החומר האורגני עולה התלכדות הגרגרים גוברת) המשבשת את יעילות החלחול. בעקבות ירידת כושר החלחול נאלצת הנהלת השפד"ן לבקש אישור הזרמה לנחל ולים מהוועדה למתן צווי הרשאה לנחל. על-פי הערכה, ב-2016-2017 הוזרמו לים כ-12 מלמ"ק קולחים ברמת טיפול שניוניות, שיחסרו בקיץ למשק המים. הצפי הוא שבשנת 2025 כמות קולחי השפד"ן המסולקים לנחל תגיע ל-20 מלמ"ק וסה"כ הקולחים המסולקים לשורק תעמוד על 46 מלמ"ק.
לאחרונה, ובעקבות מחאה ציבורית רבה מצד ארגוני סביבה, אישרה רשות המים לשפד"ן שני פרויקטים לטיפול בעודף הקולחים - פרויקט לסינון חול לטיפול ב-5,000 מק"ש ופרויקט ממברנלי (UF) לטיפול ב-1,000 מק"ש. בנוסף, הוטל על חברת "מקורות" להכשיר אגן החדרה נוסף. לפי שעה הפרויקטים טרם אושרו במועצת רשות המים (השקעה בפרויקטים אלה מחייבת להעלות את מחיר המים לצרכנים). אך גם אם הפרויקטים יאושרו, סביר להניח שיעברו לפחות חמש שנים עד להשלמתם. מחסור בנפח אגירה יגרום לכך שגם קולחים אלה יוזרמו בסופו של דבר לים.

אתגר הספק המרחבי

למרות העלייה המתמדת בכמות הקולחים להשבה המיוצרים באזור המרכז, כתוצאה מהגידול באוכלוסייה וחיבור עוד ועוד ישובים למט"שים, הפסיקה רשות המים החל מ-2012 לתמוך בתוספת מאגרים לאיגום הקולחים. הסיבה לכך היא החלטת הרשות לשנות את שיטת הרישוי, כך שרישיון אספקת קולחים יינתן לספקים מרחביים בלבד ב-8 מרחבי פעילות – גליל מערבי, גליל מרכזי, עמק יזרעאל, ירקון-כרמל, איילון, מישור החוף הדרומי, שפלת יהודה ונגב. זאת בניגוד לשיטה שהייתה נהוגה עד כה, לפיה רשות המים תמכה ביוזמות מקומיות.
בדברי ההסבר לרעיון הספק המרחבי כתבה רשות המים, כי משק הקולחים התפתח לאורך שנים באמצעות יזמים מקומיים, וכי מטרת הרישיון המרחבי היא להבטיח ניצול יעיל של משאב הקולחים ולאפשר התמודדות טובה יותר מזו הקיימת היום באמצעות תכנון ארוך טווח והתנהלות כלכלית ראויה.
אך מתברר, שבניגוד לעמדת רשות המים, הלקוחות מתקשים להזדהות עם החזון המוצע. ואכן, לפי שעה קם רק ספק מרחבי אחד, בהרי יהודה, בעוד ששאר הגופים מתקשים להבין את ההיגיון העומד מאחורי הגישה החדשה. בתגובה לקול-קורא שפרסמה רשות המים, שלחו שורה ארוכה של גופים תגובות מהן עולה התנגדות לרעיון הספק המרחבי. אמנם בסוף אפריל 2017 אישרה מועצת הרשות את הכללים החדשים להקמת הספק המרחבי (כללים שטרם פורסמו), אך עיון בהסתייגויות הרבות מעלה חשש, שיעבור עוד הרבה זמן עד שספקים מרחביים אכן יקומו, אם בכלל.

הטענה לפיה רעיון הספק האזורי סותר את תיקון 27, מעוררת ספק רב לגבי ישימות המהלך וחשד לפיו גם אם יתקבל בסופו של דבר, הרי שיעבור עוד זמן רב עד לאישורו

 כך למשל, החברה הכלכלית לפיתוח מנשה, באמצעות עו"ד אסף הדסי, טענה כי המנגנון המוצע על ידי רשות המים "מסורבל, יקר, ידרוש תוספת אמצעים ותוספת כוח אדם ומתעלם מהסכמים קיימים ומזכויות הישובים אשר בחלק ניכר מהמקרים העמידו לטובת מפעלי ההשבה זכויות שימוש בקרקע ובמים".
אגודת "מי פלמחים" הדגישה את העיכוב בן שלוש השנים שנוצר כבר כיום בשיקום מאגר פלמחים, בעקבות ההמתנה להסדר הספק המרחבי. לטענת האגודה, מאגר פלמחים הוקם לפני עשרות שנים במטרה לקלוט את קולחי נס ציונה ולספק מי השקיה לקיבוץ פלמחים ולצרכנים נוספים. במהלך השנים המאגר התבלה וקיים צורך דחוף לשקמו. "כל שנת עיכוב בשיקום המאגר", כתבה האגודה, "משמעה נזק כספי ניכר לאגודה, אובדן מים, מפגע סביבתי וסכנה בטיחותית". גם מנהלת הנכסים של חברת מהדרין (הדרי בית ליד), עמליה אופיר, כתבה, כי הצורך בהקמת מאגר הוא אקוטי לצורך המשך קיום המפעל וכי כל עיכוב שיגרם כתוצאה מדרישת רשות המים להתארגנות מרחבית יגרום לעיכובים רבים בהקמת המאגר ולפגיעה ישירה במפעל ההשבה.
תאגיד "פלג הגליל" הודיע, כי הוא מקבל בברכה את היוזמה. לטענתו, במציאות הקיימת, אשר בה במרחב מסוים פועלים מספר ספקים שלכל אחד מהם כללים אחרים, מביאה לחלוקה שרירותית של הקצאת המים ושל מחירי קולחים. אך גם נטען שהטיוטה לא כוללת התייחסות ברורה מאין יגיעו המשאבים הכספיים אשר נדרשים להעברת התשתיות מספק אחד לשני וכי לא ברור מי יקבע את ערכם ומה יעשה בהסכמים הישנים.
תאגיד (בהקמה) "מי מישור החוף הדרומי" כתב שהוא מתנגד "לשדך" לו את אזור שער הנגב, שהוא אזור נפרד מבחינת המיקום ומבחינת מקורות הקולחים. התאגיד מדגיש, כי צירוף זה נבחן בעבר בצורה מעמיקה והוחלט פה אחד לשלול אותו. תאגיד "שער הנגב" שלח אף הוא התנגדות לרעיון השידוך בטענה שהעברתו לאזור מישור החוף הדרומי נעשתה ללא ידיעתו וללא תיאום וכי התאגיד מתנגד לסיפוח שרירותי.
מ"מ מנכ"ל "מקורות", יוחאי שוחט כתב למועצה, כי לדעתו, נכון יותר להסתכל על משק הקולחים ולהסדירו בראייה כלל ארצית ולא בראייה אזורית. עוד כתב, כי לדעתו יש לקדם פתרון של "אמבטיית תעריפים" לחקלאות לצורך הבטחת שוויון עלויות המים של החקלאים תוך התחשבות בזמינות ובנגישות לסוגי מים שונים. בדבריו הדגיש שוחט, כי יישום תכנית הספק המרחבי עלול לעקר מתוכן את תיקון 27 לחוק המים שעיקרו קביעת מחיר אחיד למים ולקולחים. "במתווה המוצע בכללים אי-השוויון התעריפי ימשיך לחול בכל הנוגע לצרכנים המקבלים גם מי קולחים, וזאת על אף החשיבות העליונה שיש באחידות של מבנה התעריפים ברמה הארצית הן מבחינת הצדק החלוקתי והן מבחינת ניצול אופטימלי של משאב טבע שבמחסור", כתב.
התנגדויות וטענות אלה, ובראשן הטענה לפיה רעיון הספק האזורי סותר את תיקון 27, מעוררת ספק רב לגבי ישימות המהלך וחשד לפיו גם אם יתקבל בסופו של דבר, הרי שיעבור עוד זמן רב עד לאישורו, מה שמבטיח עוד שנים רבות של בזבוז מים וזיהום נחלים וים. כאמור, הכללים פורסמו רק לאחרונה, עתה לא נותר אלא להמתין לתגובת הספקים השונים, שכן רבים במשק המים טוענים, שהכללים, כפי הנראה, קשים לבליעה.
לפיה רעיון הספק האזורי סותר את תיקון 27, מעוררת ספק רב לגבי ישימות.

מה עם תקנות ענבר?

סוגיה נוספת שאין לה לפי שעה פתרון היא אי-עמידה של חלק מהמט"שים בהוראות ועדת ענבר - תקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), תש"ע-2010, שחייבו השלמת שדרוג כלל המט"שים לרמת טיפול שלישונית עד 2015. העובדה שלא כל המט"שים שודרגו בחסות ועדת חריגים החריגים (באחריות המשרד להגנת הסביבה), משמעותה שקולחים ברמת טיפול נמוכה הזורמים למאגר פוגמים בכלל המים ואינם מאפשרים שימוש בהם לכלל הגידולים.
נדמה שאין צורך לציין, כי קולחים ברמה נמוכה המוזרמים לסביבה מהווים פגיעה קשה בציבור, בטבע, בנחלים ובים.

מה צריך לעשות?

בראש ובראשונה להביא את כל קולחי השפד"ן לרמת טיפול שלישונית, גם אם בסוף התהליך הם יוזרמו לים. הזרמת קולחים ברמת טיפול נמוכה לנחל ולים נוגדת את החוק, נוגדת את אמנת ברצלונה, פוגעת במתקני ההתפלה ובציבור. בנוסף, יש למצוא דרך הולמת להקמת מאגרי קולחים, אם באמצעות ספקים מקומיים או באמצעות ספקים מרחביים. השהיית ההחלטה וגרירת הרגליים בנושא זה גורמת לבזבוז מים, לפגיעה בחקלאות ולפגיעה קשה בסביבה. בנוסף, אין ספק שעל ועדת החריגים, אליה מגיעות בקשות לדחיית המעבר לטיפול שלישוני, להיות קשוחה יותר ולא לאפשר את משיכת השדרוג עד ללא גבול. ללא כל אלה הסביבה, הציבור והקופה הציבורית יסבלו עוד שנים רבות.

תגובות

התשובה היחידה: הקמת המאגרים החסרים
למשק המים חסרים כיום 40-50 מיליון מ"ק קולחים מטופלים המוזרמים לנחלים ולים במקום לשמש להשקיה חקלאית וזאת בעקבות מחסור במאגרי קולחים. התשובה היחידה לכך היא בהקמת המאגרים החסרים, שהמדינה מעכבת את הקמתם, בשל התעקשותה להקים אגודות מרחביות.
לאחרונה מתברר, שגם אגודות שניסו להתאגד בתאגידים מרחביים, טרם קיבלו את הסיוע המגיע מהמדינה. כשמנסים לברר את הסיבה לכך, האוצר אינו מספק הסברים.
מנגד, "מקורות" מנסה להתחרות במפיקים, כאשר השאיפה שלה היא ליצור "אמבטיה ארצית" שמנוהלת על ידה. כמובן, של"מקורות" יש אינטרס בדיוק כמו לכל האגודות הפרטיות, אלא שהאינטרס של האגודות החקלאיות הם מים יעילים וזולים, ואילו האינטרס של "מקורות" הוא לפרנס את מנהליה ועובדיה. אין ספק, שיש בכך התנגשות אינטרסים, שהיא לא לטובת הציבור.
באשר לטענה לפיה המדינה אינה כופה את רמת הטיפול השלישוני, חשוב לציין, כי החקלאים אינם זקוקים למים ברמת טיפול שלישוני. רמה טיפול זו נקבעה על-ידי משרד הבריאות, למען בריאות הציבור. מי שמרוויח מהחובה לטפל בקולחים לרמה שלישונית הם בעיקר חברות הדשן, שכן הטיפול השלישוני מוציא מהמים את החנקן והזרחן ומחייב את החקלאים לרכוש דשן יקר.
במקום לבזבז כסף על דישון יתר, מוטב להפנות את הקולחים להשקיה חקלאית, למנוע את הזרמתם לנחלים ולים ובכך להימנע מהשקעה מיותרת בטיפול שלישוני. הזרמתם של קולחים לנחל ולים מחייבת רמת טיפול גבוהה יותר מהטיפול השלישוני, דבר שיגרום מיידית לייקור במחירי המים לציבור כולו. חשוב להדגיש, שהאינטרס של החקלאים ושל הסביבה הוא זהה. גם החקלאים רוצים מים במחיר הוגן להשקיה ומים נקיים לסביבה. את זאת ניתן יהיה להשיג בהקמת מאגרים נוספים, בכדי לגשר על הפערים בנפח האיגום, ויפה שעה אחת קודם.
ארז וייסמן, מנכ"ל ארגון עובדי המים

חצי הכוס המלאה והאתגרים שבדרך

מנתוני סקר אחרון*, המציג נתונים שנאספו מ-2004 ועד ל-2014, ניצול הקולחים עלה בכ-106 מלמ"ק וסילוק הקולחים השנתי לסביבה ירד בכ-80 מלמ"ק, מ-116 ל-36 מלמ"ק. במקביל, כמות השפכים המטופלת עלתה ב-52 מלמ"ק וכמות השפכים שמסולקת לסביבה ללא טיפול ירדה בכ-8 מלמ"ק, לכ-34 מלמ"ק בלבד. בתקופה זו גם חל שיפור משמעותי באיכות השפכים המטופלים. ערכים אלו, שהינם מהגבוהים בעולם, נבעו מפעילות משולבת ומאומצת בכל שרשרת אספקת המים והשפכים. החל משיפור באיכות המים בכניסה לערים, שיפור הרגולציה על סילוק מזהמים לשפכים, השקעות משמעותיות בתשתיות איסוף השפכים, הרחבה ושדרוג מט"שים וכמובן הקמת מפעלי השבה. האם זה מושלם? לא. האם ניתן לנוח על זרי דפנה? כמובן שלא. האם תיתכן עליה בכמות העודפים? בהחלט כן. חורף ארוך וגשום או שינויים בצריכה החקלאית עשויים לגרום לגידול מיידי בעודפים. האוכלוסייה ממשיכה לגדול ובהתאם כמות השפכים תגדל וחובה עלינו להיערך ולהתאים את מערכות הטיפול בשפכים והתשתיות לניצול הקולחים. אך בהחלט יש חצי כוס מלאה, ואפילו יותר מחצי כוס.
אתגרי העתיד - השינוי הדומיננטי במשק הקולחים ב-15 השנים האחרונות היה הפיתוח המואץ של מפעלי ההשבה ביזמות פרטית. מערכות אלו, שהוקמו "בסערת הקרב", נתנו מענה בתקופת הבצורת ותרמו רבות לשרידות המגזר החקלאי ומשק המים בתקופה קשה זו. כדרכן של מערכות שמוקמות "בסערת הקרב" הן התמקדו בצורך הבוער בטווח הזמן המיידי, ובמקרים רבים לא נתנו מענה לצרכים ארוכי טווח כדוגמת אחזקה, חידוש תשתיות, מבנה אופטימלי, תפעול מיטבי, אופן חלוקת המשאב, תמחור, הבקרה על הקמה ואספקה, יחסי גומלין בין ספקים שונים וכו'. עם "שוך הקרב", רשות המים יזמה בחינה של מבנה משק הקולחים במטרה לשמר את החוזקות של המערכות שהוקמו, ובמקביל להבטיח את המענה לצרכים ארוכי הטווח. ממצאי בחינה זו הובילו להצעה לשינוי במבנה משק הקולחים העתידי וכיום אתנו פועלים ליישם את השינויים המוצעים – שינויים שיפורטו במאמר שיפורסם באחד הגיליונות הקרובים של "מים והשקיה". במסגרת השינוי במבנה משק הקולחים, בכוונת המדינה להרחיב את הסיוע להקמת תשתיות קולחים. את פירות ההשקעות הללו אנו צפויים לראות בשנים הקרובות ואת התועלות מהשינוי המבני, אנו צפויים לראות בעשרות השנים הקרובות.
דני גרינוולד, מנהל אגף סיוע וטיוב בארות, רשות המים
*איסוף וטיפול בשפכים וניצול קולחים להשקיה חקלאית, סקר ארצי 2014, רט"ג עבור רשות המים, דצמבר 2016. הסקר מפורסם באתר האינטרנט של רשות המים

דליה טל, מנהלת קמפיינים - עמותת צלול | This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
הדפסה הורדה

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם