חקלאות בעידן של מיעוט במים - פאנל דעות

האם רצף שנות הבצורת, שהביא בעקבותיו קיצוץ במכסות המים לחקלאות, מקרב את קיצה של החקלאות בישראל? לפניכם משנתם של הגופים המרכזיים במשק המים הישראלי, היו אתם השופטים

עונת הגשמים הנוכחית מסתמנת כשנה חמישית ברציפות של כמויות משקעים שמתחת לממוצע הרב-שנתי, על סף הבצורת, בעיקר בצפון הארץ. אחד הצעדים הראשונים שנוקטת המדינה לפתרון מצוקת המים, כפי שהיא עושה ועשתה בכל משבר כזה, הוא קיצוץ מכסות המים לחקלאים. אך האם זה הפתרון הנכון? האם החקלאים יכולים לתכנן את הגידולים לטווח ארוך במצב של אי-וודאות לגבי כמויות המים שיקבלו? פנינו בשאלות אלו לגופים המרכזיים במשק המים החקלאי בישראל, לפניכם התשובות.

איום על קיומה של החקלאות

ארז וייסמן, מנכ"ל ארגון עובדי המים

האם במצב הנוכחי יש איום על עתידה של החקלאות בארץ?

אין לי ספק שאכן יש איום על קיומה של החקלאות בארץ. אם הדבר היה תלוי רק במיסי העובדים הזרים, ניחא; אם הדבר היה תלוי רק בהפחתת מכסי היבוא, ניחא; אם הדבר היה תלוי רק בהפקעת שטחי חקלאות לטובת ערים ללא תכנון ובכוחנות, ניחא; אם הדבר היה תלוי רק במחירי המים ובמצאי המים, ניחא. אך במציאות הישראלית היום, אנחנו ניצבים מול שילוב מסוכן של כל הגורמים האלו, הבאים לכלותנו. השילוב הזה הוא למעלה מכוחותיו של החרוץ, החכם והמוכשר שבחקלאים.
חשוב להבין - מדינת ישראל, באמצעות החקלאים והחקלאות שלה, יצרה מקור מים רביעי בנוסף לכנרת, לאקוויפר החוף ולאקוויפר ההר. קוראים למקור הזה מים קולחים. גם היום, כאשר הטכנולוגיות המתקדמות להשבת מים נמצאות בהישג יד ובשימוש במדינות רבות בעולם, עדיין אין לישראל תחרות בעולם בתחום מיחזור המים המושבים והשימוש בהם. יתרה מכך, הגדילה המדינה לעשות ואף הוציאה לפועל את פרויקט ההתפלה ובכך הפחיתה מיידית את התלות של כולנו בכנרת ובהשלכות השינויים האקלימים. נכון, לא ביטלנו לחלוטין את השפעת האקלים אבל בהחלט הפחתנו אותה משמעותית. מכאן אני מסיק שאין היום בעיית מים בישראל. גם לאור מיעוט הגשמים הרב-שנתי שאנו חווים, מכיוון שכל עוד יש ים ויש קולחים יש לנו מים. השאלה היחידה היא מהו מחיר המים ומי יישא בו.
כל עוד האזרח, ביישוב העירוני וביישוב הכפרי גם יחד יישאו בו, באמצעות מחירי המים, הרי דינה של החקלאות נחרץ. במידה והמדינה תחליט שהיא זו הנושאת בעלות, כפי שהיא נושאת בתחומים אחרים של תשתיות לאומיות כמו כבישים, רכבות, שרותי רפואה ועוד, הרי שתתקיים כאן חקלאות משגשגת, שתמשיך להוות מגדלור של תבונה חקלאית ביכולת שלה לספק תוצרת מקומית איכותית, לתרום לבריאות ואיכות הסביבה והחיים שלנו ולשמור על גבולות וקרקעות המדינה וכל אלה תוך הבטחת יכולתם של החקלאים להתפרנס בכבוד ובכדאיות כלכלית.

איך נכון לחלק את "עוגת" המים המצומצמת שלנו והאם יש לנו יכולת לייצר מקורות מים נוספים/חדשים?

כשבאים לבחון את "עוגת המים", כל התייחסות חייבת לכלול גם את הטבע, הסביבה וגם את שטחי הגינון הציבורי. כל עץ, שיח, נחל ושטח פתוח הנקי מבנייה, מהווה ריאה ירוקה שתרתי משמע קולטת מזהמים ופולטת חמצן ואוויר נקי לטובת כולנו. יחד עם זאת, אסור לנו לקשור חקלאות בטבע. יש לתת מענה לשני הצרכנים הללו, כמו גם לענפי התעשייה שאף הם צרכני מים ולכלל הצרכנים במשק הישראלי. בסופו של דבר, כולנו רוצים לחיות באיכות חיים ראויה ולא להפוך לנוף "כפרי" עוטה שלמת בטון ומלט, כמו בטוקיו לדוגמה. באשר ליצירת מקורות מים נוספים, הרי שישראל כבר הוכיחה את יכולותיה בתחום, כפי שציינתי לעיל ולכן נשאר רק עניין המחיר. מדינה חפצת חיים, המעוניינת לקיים חקלאות משגשגת וצומחת לצד משאבי טבע, נוף וסביבה שיאפשרו איכות חיים ובריאות לאזרחיה, חייבת להתייחס למים כאל תשתית חיונית ולספק אותם במחיר הוגן לכלל הצרכנים במשק.

האם יש בכלל הצדקה להמשיך ולקיים חקלאות בישראל?

סיומה של החקלאות בארץ ישפיע "רק" על שלושה גורמים:
עשרות אלפי משפחות יימצאו את עצמן ללא תעסוקה וללא מקורות פרנסה:
על כל חקלאי בישראל ישנם כ-4 ספקי שירותים שונים שעסקיהם תלויים בקיומו וכמובן שלאלה יש להוסיף את בני משפחותיהם הנסמכים על מקור ההכנסה הזה. לכן, חשוב להדגיש – חיסול החקלאות ישפיע לא רק על כ- 14,000 חקלאים הפועלים כיום בישראל, אלא גם על כ- 56,000 בתי אב שיאבדו כתוצאה מכך את פרנסתם.
רוב השטחים החקלאים בארץ פרושים לאורך גבולות המדינה. עיבוד השטחים האלה וההתיישבות החקלאית ביישובים שלצדם מבטיחים החזקה בקרקע ושמירה עליה. ללא חקלאות לא תהיה שם התיישבות וכל מי שמבין בביטחון מציין ללא היסוס שללא התיישבות באזורים אלה, צה"ל לבדו לא יוכל לתת מענה לשמירה על הגבולות.ללא חקלאות, מדינת ישראל תאבד את ביטחון אספקת המזון שלה. האם כמדינה מוקפת אויבים, 'וילה בג'ונגל' כפי שאמר מי שאמר, אנחנו באמת יכולים או רוצים לסמוך על תורכיה שתספק לנו מזון? מספיק להזכיר את תקופת 'צוק איתן' שבה מספר טילים שנפלו ביישובים הסמוכים לנתב"ג הביאו לעצירה כמעט מוחלטת של טיסות בנמל התעופה הלאומי שלנו.
כאשר שומעים את התחזיות למערכות הבאות, נראה שהתרחיש של פגיעה בנמלים וכתוצאה מכך ביכולת שלנו לייבא מזון הוא כמעט וודאי. וכל זאת עוד לפני שדברנו על חרם מצד המדינות המייצאות אלינו תוצרת חקלאית.
לכן כדאי מאוד שנשאל את עצמנו - האם ה"כפר הגלובאלי" באמת קיים, או שהוא מתקיים בעיקר בראשם של המרצים לכלכלה שלימדו את אנשי האוצר לחשוב...

האם החקלאים פועלים מספיק כדי להבטיח את זכויותיהם?

התשובה, לצערי, היא לא.
החקלאים בארץ הם מהמתקדמים בעולם. הם יודעים לתת מענה לתנאים הקשים ביותר, למחסור במים, בקרקע, בידיים עובדות.
הם משלבים ומפתחים טכנולוגיות חדשות לייעול העבודה שלהם ולהפקת המיטב מהמשאבים העומדים לרשותם, אבל הפתרון השלם, לדעתי, טמון בהשתלבות בפוליטיקה ה"חקלאית" והארצית ובהובלת תהליכים ולא רק בעבודת הכפיים וביכולת להצמיח שתיל.
לחקלאות אין כרגע הנהגה אחת ברורה ויציבה שבאמת זוכה לאמון החקלאים. החקלאות הישראלית זקוקה להנהגה מאוחדת ומייצגת, שנבחרה ע"י הציבור הרלוונטי ומבטאת את קולו ולא להנהגה המובלת ע"י אותם אנשים שמוכנים להנהיג, אך לא בהכרח מתאימים לכך.
בנקודה זו אנחנו ניצבים בדיסוננס צורם ואינני יודע כיצד לתת לו מענה מלבד להעלות על סדר היום את הנושאים שאנחנו, כארגון המייצג חקלאים, נתקלים בהם מדי יום בשטח ולתת להם במה מקצועית שוב ושוב.

עונת הגשמים הנוכחית מסתמנת כשנה חמישית ברציפות של כמויות משקעים שמתחת לממוצע הרב-שנתי, על סף הבצורת, בעיקר בצפון הארץ. אחד הצעדים הראשונים שנוקטת המדינה לפתרון מצוקת המים, כפי שהיא עושה ועשתה בכל משבר כזה, הוא קיצוץ מכסות המים לחקלאים. אך האם זה הפתרון הנכון? האם החקלאים יכולים לתכנן את הגידולים לטווח ארוך במצב של אי-וודאות לגבי כמויות המים שיקבלו? פנינו בשאלות אלו לגופים המרכזיים במשק המים החקלאי בישראל, לפניכם התשובות.

מהפכה של ממש במשק המים

רשות המים

כיצד רואה רשות המים את משק המים של ישראל בשני העשורים הבאים ואילו תמורות יתרחשו בו?

משק המים הישראלי הוא מהתחומים הבודדים שביצעו בזמן קצר יחסית מהפכה של ממש. ממשק שהתבסס על גשמים ומקורות מים טבעיים, למשק שבו מעל ל-50 אחוז מהמים הנצרכים בו (לכל השימושים) הם מים המיוצרים ע"י אדם (השבת קולחים והתפלה).
משק המים הינו מהבודדים בהם נערכים ומתכננים גם לטווח הארוך. רשות המים גיבשה תוכנית אב למשק המים לטווח הארוך (עד 2050). התוכנית עוסקת בסוגיות העיקריות המעסיקות את משק המים בישראל תוך עיצוב הפתרונות לאתגרים העתידיים ושמירה על משק בר-קיימא. לצד פיתוח מואץ של משק המים הישראלי (הקמת 5 מתקני התפלה גדולים לאורך חופי הים התיכון, טיפול והשבה של כ- 86 אחוז מכלל הביוב של ישראל - ישראל שיאנית בעולם! המדינה הבאה אחרינו בעולם כולו היא ספרד עם כ- 20 אחוש טיפול והשבה בלבד, ועוד), בארבע השנים האחרונות חווה ישראל רצף נדיר של שנות בצורת, כשהשנה, למרות גשמי חודש ינואר, הצפי היא שגם זו תסתיים כשחונה – חמישית ברציפות! הסיכוי לרצף של 5 שנות בצורת הוא נדיר ביותר.
מצב הנחלים ומקורות המים בשפל חסר תקדים (חסרים במקורות המים כ-2.5 מיליארד קוב מים). המעיינות המזינים את הירדן – הדן והבניאס - ירדו לערכי שפל קיצוני ביותר ומפלס מי התהום בגליל ירד למינימום ההיסטורי המדוד. בכנרת, מפלס המים עמוק מתחת לקו האדום התחתון, למרות שבשנתיים וחצי האחרונות – כמדיניות – כמעט ולא שואבים ממנה למערכת הארצית.
חלק משמעותי מצריכת המים בישראל מגיע אמנם מהתפלה (כ-28 אחוז), אולם הכנרת והאקוויפרים המבוססים על מי גשמים, עדיין מהווים נדבך חשוב במאגר מקורות המים בישראל (מעבר לצורך לשמר אותם הן לצרכי משק המים והן לדורות הבאים, המים המותפלים יקרים משמעותית, ובנוסף, בישראל אין את האפשרות להתבסס רק על מים מותפלים. מצב כזה יגרום להתייקרות משמעותית של מחירי המים).
כתוצאה מהמחסור האדיר, כמויות המים המוקצות לחקלאות קטנו (חלוקת המחסור), כמות המים המוקצית לגינון העירוני הוקטנו ב- 13 אחוז ויש צורך בריסון ארצי משמעותי גם בצריכת המים הביתית כאורך חיים קבוע ולא כאמצעי זמני. במקביל, רשות המים מקדמת מתקן התפלה נוסף בגליל המערבי (אשר עתיד לתגבר את האזור), ובינתיים מתגברים את האזור במים מותפלים ומקדמים תוכניות להעברת מים גם לכנרת, לפיתוח קידוחים ומתכננים להקים עשרות מאגרים שיסייעו בתקופות עם מיעוט גשמים וכד'.
אף אחד מאיתנו לא יכול לדעת אם חמש השנים השחונות הינן חלק ממחזוריות בטבע, ושמשטר הגשמים הקבוע שפקד את ישראל ישוב לאזורנו, או שמצב זה מהווה חלק משינויי האקלים ועל מדינת ישראל להסתגל לשינויים קיצוניים אלו וללמוד לחיות איתם.

כיצד מתבצע שיתוף הפעולה בין רשות המים לבין נציגי צרכני המים (תעשיה, חקלאות שלטון מקומי) כדי להבטיח שמשק המים ייתן מענה מתאים לכלל הצרכנים?

שיתופי פעולה, פגישות, ישיבות, תהליכי עבודה והידברות - מתקיימים באופן שוטף עם כלל המגזרים, כל הזמן. בשנים ברוכות, בהן אין מצוקת/מחסור במים – אין בעיה, וכולם מקבלים מענה לצרכיהם. בשנים שחונות ובמחסור מצטבר של מים – רשות המים נאלצת לבצע את חלוקת המחסור תוך שקיפות ושיתוף פעולה - עד כמה שניתן.
לקראת סוף שנה, רשות המים עורכת "ספירת מלאי". בודקים את מצב המים במקורות המים הטבעיים, מוסיפים עליהם את כמות המים המותפלים ואת הצפי לגשמים בחורף הקרוב, ובהתאם ממליצים על חלוקה של מה יש (בשכלול הצפי) למגזרים השונים. המלצות אלו נדונות במועצת רשות המים - בה יושבים נציגי כל צרכני המים ונציגי ציבור - אשר צריכים לתת מענה למצוקות ולדרישות, כמו גם להבטיח משק מים בר-קיימא. ההמלצות מתורגמות להקצאות המפורסמות לשימוע ציבורי, בו מתקבלות התייחסויות והשגות הגופים השונים ולאחר סבבים נוספים במועצת הרשות - נקבעות ההקצאות הסופיות.

מהן דרכי הטיפול של הרשות במיעוט הגשמים?

בתקופות מחסור, כשהביקוש עולה על ההיצע, אנו נדרשים לפעול ב-2 מישורים במקביל:
הגדלת ההיצע (כמויות המים) - הוקמו 5 מתקני התפלה ומתקן שישי מתוכנן לקום בגליל המערבי, מטפלים וממחזרים 86 אחוז מכל הביוב שלנו ובשנים הקרובות נגיע לכ-90 אחוז מיחזור והשבה, מתכננים חידוש קידוחים שהתיישנו ומפתחים חדשים, מתכננים הקמת עשרות מאגרים לאיגום מים, העברת כמויות גדולות של מים מותפלים מהמרכז לצפון, כולל למילוי הכנרת, שיקום נחלים ועוד.
צמצום הביקוש - הקטנת כמויות המים בחקלאות (חלוקת המחסור), הקטנת כמויות המים לגינון עירוני, וצמצום צריכת המים בבית ע"י חינוך, הסברה וקמפיינים.

האם הקולחים הם מאגר יציב ומדוע לא פועלת המדינה, באמצעות רשות המים, להרחיב את יכולת האגירה של מים אלה לשימוש בחקלאות ע"י בניית מאגרים נוספים?

כאמור, ישראל היא שיאנית העולם בטיפול ובמיחזור קולחים. מקור מים זה הינו יציב יחסית, למרות שעם הצמצום הנדרש בצריכה הביתית יצטמצמו גם כמויות הקולחים בהתאמה. ולמרות זאת, רשות המים מקדמת הרחבה של מאגרים קיימים והקמת מאגרים חדשים. גם בשנה החולפת (2017) קודם תכנונם של מאגרים רבים, החלו בהקמת מאגרים חדשים והושלמה הקמתן של אחרים. אחד הפתרונות לטיפול בשינויי האקלים הינה באמצעות הקמת עשרות מאגרים כדי להבטיח איגום של כ- 100 מלמ"ק.

האם ניתן לנהל סל גידולים שיאפשר צמצום גידולים עונתיים בשנות מחסור?

בוודאי שאפשר. אך מדובר בשיקולים נוספים. הן של המדינה והן של משרד החקלאות.

האם הגברת השימוש במים נחותים יכול לתת מענה למצוקת המים? מהם יתרונות וקשיים של שימוש במים נחותים?

השימוש במים נחותים בהחלט מסייע בהתמודדות עם מצוקת המים. אין מספיק מים שפירים בארץ ובאזור, וכמות זו רק הולכת וקטנה עם השנים ושינויי האקלים, בעוד הביקוש למים רק הולך ועולה. החקלאות, הטבע והסביבה אינם יכולים לשאת את מחירי ההתפלה, וללא ניצול המים הנחותים, החיים באזור יהיו בלתי נסבלים. כל הירוק מסביב, החקלאות, זרימת הנחלים, הטבע - יפגע.
כמו כל משק המים הישראלי, גם נושא איכות המים הנחותים מטופל ואיכותם הולכת ומשתפרת עם השנים. המים המותפלים תורמים להקטנה משמעותית של מלחים בקולחים, התקינה המחמירה מחייבת שדרוג של מתקני השבה ושיפור נוסף באיכות הקולחים ועוד.
וכדברי התאחדות חקלאי ישראל: "לחקלאות קיים יתרון יחסי ביכולתה לעשות שימוש במקורות מים נחותים אשר אינם ראויים לשימושים ביתיים ועלותם זולה. מים אלו כוללים את מי הקולחים ('מים מושבים') ובכללם מי השפד"ן, מים מליחים, מי שיטפונות, מים מזוהמים אחרים וכד'. בישראל קיים עדיין פוטנציאל הרחבה של מים אלו הן לצורך צמצום צריכת המים היקרים והן לצורך הרחבה כללית של היצע המים החקלאיים".

להשקיע בפתרונות ארוכי טווח

ערטל טובין, מנכ"ל בננות החוף

איך מתמודדים עם המחסור במים וכיצד מתאימים את אופי העבודה והגידולים לשינויים בסוגי המים הזמינים ובהיצע שלהם?

בננות החוף הינה שותפות של מספר קיבוצים – החותרים, בית אורן, עין כרמל, משמר העמק ואחרים – המחזיקה ומעבדת שטחים בהיקף של כ-25 אלף דונם, ביניהם מטעים, ירקות ומספוא.
השותפות מפעילה תהליך כולל, המורכב מגידול, אריזה ושיווק התוצרת.
צריכת המים השנתית שלנו עומדת על כ- 8-9 מיליון מ"ק בהרכב של מים שפירים מ"מקורות", מים מושבים המגיעים מאגודת מי חוף הכרמל, ומים מליחים מבארות באזור בעין כרמל, נווה ים, שפיה ועוד. רוב הגידולים שלנו רגישים למים מליחים ולכן אנחנו נסמכים בעיקר על מים שפירים ומים מושבים ומייעדים את המליחים לגידולי עגבניות ותירס לתעשייה, שהם רווחיים פחות. מאחר והגידולים לתעשייה ניתנים גם לייבוא מחו"ל, ישנה תחרות קשה על המחירים ומשק חקלאי לא באמת יכול להסתמך רק עליהם כבסיס פיננסי יציב, מה גם שהשקיה לטווח ארוך במים מליחים גורמת נזק לקרקע ולכן ממעטים להשתמש בה.
כיום הבננות הן הפרי הנמכר ביותר בעולם וגם בישראל, שבה משווקים מדי שנה כ-150-180 אלף טון. אנחנו מייצרים כ-50 אלף טון בשנה.
הבננות בארץ נחשבות לאיכותיות מאוד, נטולות מזיקים וגדלות באופן כמעט אורגני לחלוטין, ללא ריסוס. ישראל אינה מייבאת בננות והסיבה היא הגנת הצומח. בארץ אין מזיקים לבננה ובכל שאר המדינות, שפוטנציאלית יכולות לייצא בננות לישראל, ישנם מזיקים בפרי והכנסתן לארץ עלולה להפיץ את המזיקים האלה אצלנו. בנוסף, הבננות במדינות אלה מטופלות בהרבה מאוד ריסוס והדברה בחומרים שאנחנו לא כל כך רוצים לאכול.
אחת הבעיות המרכזיות שלנו בבניית תוכנית נטיעות וגידולים רב-שנתית שתאפשר לנו לספק רציפות של תוצרת ולעמוד בהתחייבויות לספקים ולקוחות, היא חוסר היציבות בתכנון וניצול מקורות המים שלנו, שמקורה בהתנהלות המדינה. עד היום, אנחנו לא יודעים בדיוק מה יהיה היקף הקיצוץ במכסות המים וכמה בכלל נקבל. זה תלוי בכמות המשקעים וזו תסוכם רק בחודש מרץ. אנחנו פועלים לפי תוכנית מגירה לקביעת נטיעות חדשות וחיסול מטעים ותיקים, מתוך הנחה שבמצב נתון של מחסור במים, עדיף לנו לחדש ולא לעבוד עם מטעים ותיקים. אבל ברור שכשאין לנו מידע ודאי לגבי מה תהיה כמות המים שלנו, לא באמת ניתן ליישם שום תוכנית באופן מיטבי. שום עסק לא יכול להתנהל בצורה כזאת, בוודאי שלא חקלאות, שזקוקה לתוכנית רציפה וארוכת טווח.
חוסר היציבות הזו נובע מכך שהחקלאים נמצאים בסוף השרשרת מבחינת המדינה, והם תמיד הראשונים לשלם את המחיר ולמצוא את עצמם נתונים תחת גזירות חדשות. כעסק שמעסיק כ-500 עובדים ומים הם המשאב העיקרי שלו, אנחנו חייבים לקבל מהמדינה מענה בזמן אמת ולא "להתייבש" עד מרץ בחוסר ידיעה אם יהיו לנו מים וכמה.
מחירי המים השפירים בישראל גבוהים מאוד, ביחס למה שיכולה החקלאות לשלם. לפיכך, בנינו סביב הנתון הזה תוכנית גידולים שיכולים לשאת את מחיר המים ועדיין להיות רווחיים. כשאומרים לנו עכשיו שאין מים, מה בעצם אנחנו אמורים לעשות עם השטחים האלה? אין לנו עניין למכור את היבול במחיר גבוה אבל ברגע שמחיר המים עולה, מן הסתם זה משתקף במחיר הפירות והירקות של כולנו ואז יטענו שצריך לייבא תוצרת כדי להוריד את המחיר. אנחנו נתונים לחסדי המדינה, שבשנה אחת אומרת לנו – פתרנו את התלות בגשמים, אין בעיה של מים, תגדלו ללא הגבלה ושנה אחר כך אומרת – גילינו שיש בצורת, אין מים, מקצצים במכסות. הרי אין שום אפשרות לנהל עסק בצורה כזאת, של שליפות מהמותן, כאשר כל פעם מחכים עד סוף החורף לראות כמה גשם יהיה, ולפי זה מקצים לנו את כמויות המים. במדינה שמתכננת מראש, לטווח ארוך, זה לא צריך לקרות.

האם יש מחשבות על "סגירת העסק" וייבוש שטחים?

אנחנו פועלים להתאים את עצמנו למצב הנתון. חיסלנו או צמצמנו שטחי גידולים שלא ידעו לשאת ולספוג את הקיצוצים ואת עליית מחירי המים, כמו הדרים, אפרסמון, בצל, אבטיח. הרחבנו את נטיעות הבננות והאבוקדו שמסוגלים לשאת את העלות הגבוהה. יש לנו יתרון שנובע מהגודל שלנו, מאופי העסק שכולל את כל שלבי הגידול והשיווק, ומהאקלים הנוח באזור שלנו. אנחנו מצליחים לשמור על חקלאות משגשגת ולמשוך לכאן הרבה צעירים שלומדים מקצועות הקשורים לחקלאות ומשתלבים בעבודה, אבל זה לא המצב בעסקים ובמשקים קטנים יותר, שהתנודות האלה הן מכת מוות מבחינתם. מי שיש לו כמה חלקות קטנות וצריך לוותר על השקיה של חלקים מהן, פשוט לא מצליח להתמודד עם השינויים ולשרוד.

מה אתה מצפה מהמדינה לעשות כדי לסייע לחקלאים?

אין לי ספק שאפשר למצוא פתרונות כמו סבסוד, מחירים, התפלה, הרחבת יכולת האגירה של מים מושבים וגמישות בוויסות שלהם, כדי לאפשר לחקלאים לתכנן ולהיערך בזמן ולא למצוא את עצמם באמצע השנה, לקראת תחילת עונת ההשקיה, עם כמות מים שאינה תואמת את היקף ואופי הגידולים שלנו. את הבעיות במשק המים ניתן לפתור בלי השקעה גדולה וחבל שלא עושים את זה. אי אפשר להסתכל למרחק של מחר בלבד ולעבוד בפולסים של מצוקות נקודתיות. החקלאות בארץ יכולה להגיע להישגים הרבה יותר טובים מאלה שיש לה היום ולשמור גם על המשקים הקטנים יותר, אבל זה מחייב תכנון מדויק ואחראי של משק המים שלנו. לצערנו, יותר זול למדינה לתת לחקלאים פיצוי נקודתי בכסף ולא להשקיע בפתרונות ארוכי טווח של יצירת מקורות מים נוספים, כי תפיסת העולם לפיה פועלים היא שאולי בשנה הבאה יירד הרבה גשם ולכן חבל להשקיע בתשתית ובתכנון שיבטיחו שבאמת לא נהיה תלויים בחסדי שמיים.

התפתחות מתמדת לצד חסכון במים

משרד החקלאות

כיצד מתמודדים עם מיעוט הגשמים וצמצום הקצאות המים לחקלאות?

משרד החקלאות פועל לחיסכון במים ומעבר לשימוש במי קולחים ומים שוליים במשך שנים רבות. פעולות המשרד בנושא באות לידי ביטוי במחקר להתאמת גידולים חדשים, תכנון החקלאות הישראלית, המשך פיתוח לכלים ולטכנולוגיות מתקדמות שמטרותיהן, בין היתר, לאפשר שימוש יעיל במים וכדומה. לצד פעולות אלה, מדריכי שירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) שבמשרד החקלאות פזורים בכל מחוזות המשרד ומנחים את החקלאים כיצד יש להשתמש במים, מפתחים שיטות לשימוש חסכוני יחד עם אנשי המחקר במשרד וכן, מעניקים מידע והכוונה אודות אזורי הגידול העדיפים, עונות הגידול וכדומה.
ולראייה, לאורך השנים אנו עדים לירידה משמעותית בשימוש במים שפירים בחקלאות, לצד עלייה בשימוש במים שוליים ובמי קולחים וכל זאת, תוך שמירה על התפתחות מתמדת בייצור החקלאי.
במשרד החקלאות פועלים להערכות והסתגלות חקלאות ישראל לשינויי אקלים, באמצעות יחידות המשרד השונות, במישורים רבים הכוללים: השקעות בתשתיות, ממשקים והשקעות בתקציבי מחקר ופיתוח באמצעות המדען הראשי הכוללים מחקרים בתחומים רבים הקשורים להסתגלות לשינוי אקלים כמו ייעול השימוש במים, השבחת מיני פרי וירק המותאמים לטמפרטורות גבוהות יותר ותנאי יובש, כמו גם קידום ממשקים יישומיים בענפי הצומח והחי בקרב החקלאים.
קידום ממשקים להסתגלות והיערכות לשינוי אקלים כוללים בין היתר ייעול השימוש במים בייצור החקלאי (הן בהיבט של ייעול הייצור מכל מ"ק מים והן בהיבט של שימוש במים מושבים, מים מליחים), קידום מגוון ממשקים משמרי קרקע, כיסוי מטעי פירות נשירים, פרדסים ומטעי בננות ברשתות לשם הפחתת פגעי מזג אוויר כמו גם הקטנת תצרוכת המים של המטע, הפחתת שימוש בחומרי הדברה התורמת גם לשימור מגוון ביולוגי החיוני בעמידות המערכות החקלאיות לשינוי אקלים, ממשק צינון פרות ברפת החלב, קיום בנק הגנים המשמר מגוון ביולוגי של צמחי החקלאות הארצישראליים ומחקרים רבים בתחום הסתגלות לשינויי אקלים במינהל המחקר החקלאי.
כמו כן, מתבצעת כיום עבודה משותפת של משרד החקלאות עם השירות המטאורולוגי העוסקת בניתוח מספר רב של מדדים אקלימיים משמעותיים לענפי החקלאות באזורי הארץ השונים.
במסגרת זאת, המשרד מקיים מגעים עם משרד האוצר ורשות המים להגדלת מקורות המים ולקבלת תקציב נוסף עבור החקלאים לטובת ניוד המים בין הענפים השונים, וכן לעידוד הקמת מפעלי התפלת מים נוספים שיענו על צורכם של החקלאים. בנוסף, המשרד פועל להתאמת גידולים חדשים עבור מצב אקלימי זה. יתר על כן, המשרד מעודד את החקלאים לגידולים רב-עונתיים שיחסכו כספים רבים לחקלאי ויביאו לחיסכון נוסף במים. בתוך כך, המשרד יעניק תמיכות עבור חקלאים שיוותרו על גידולים חד-עונתיים.

האם ניתן לנהל סל גידולים שיאפשר צמצום גידולים עונתיים בשנות מחסור?

גידולי שדה מאפשרים לשלוט בגידולים באופן הנכון, כאשר בשנת מחסור ניתן יהיה להוריד בכמויות המים והתוצאות תהיינה לטווח הקצר. לעומת זאת, כאשר מדובר על חיות - שלא ישרדו כלל ללא מים, או למטעים - ירידה בכמויות המים תביא לתוצאות לטווח הארוך, כגון: ירידה ביבול בשנים הבאות, מחלות ואף תמותה. יש לציין כי חקלאות ישראל הפכה בעשר האחרון לחקלאות המתקדמת בעולם ומהווה מופת של ייעול בשימוש במים. לא לחינם מתדפקות מדינות רבות בעולם על דלתות ישראל במטרה ללמוד ייצור חקלאי בשיטות חסכוניות במים. ואכן בתחום טיהור והשבת קולחים החקלאות הישראלית היא מובילה בעולם.