שיקום בתי גידול לחים בישראל

על מנת לשקם ביצה, לא מספיק להשיב לה את מימיה. יש צורך גם בפעולות פיזיות על מנת לשקם את המורפולוגיה של בתי הגידול הביצתיים שנהרסו. פעולת שיקום כזו נעשתה על ידי רשות הטבע והגנים בביצת שפך נחל שורק, שהתעוררה לחיים חדשים

הביצה מתעוררת  |  צילום: אבי אוזן

פיתוח ההתיישבות מראשית הציונות דרש מים ושטח לעיבוד חקלאי לשמירת הגבולות והזנת האוכלוסייה. כך, יובשו הביצות, מי המעיינות נתפסו להשקיה ונזנחו הנחלים. מאז ועד היום, פני מים פתוחים הם חזיון נדיר ומבוקש בארצנו. עם שינוי חוק המים ב-2004 והוספת "שמירת הטבע והנוף" כאחת ממטרותיו, החלנו להשיב לנחלים את מימיהם.
אולם, על מנת לשקם ביצה, זה לא מספיק להשיב לה את מימיה. לרוב, יש צורך גם בפעולות פיזיות על מנת לשקם את המורפולוגיה (המבנה והצורה) של בתי הגידול הביצתיים שנהרסו ולהתאימם למשטר המים והזרימה של ימינו.
לאורכו של שפך נחל שורק, על גדתו הימנית (מכיוון שנחלים מתפתלים מטבעם, נהוג להגדיר את גדות על פי שמאל-ימין, כשהמבט לכיוון המורד, ולא על פי רוחות השמיים), השתרעה בעבר ביצה רחבת ידיים. ביצת שפך נחל שורק נוצרה ככל הנראה על בסיס סחף נחלים מתקופות קדומות ששקע ויצר מישור רחב של שכבות חרסית עם מוליכות הידראולית נמוכה.
הביצה מוזנת ממים אשר מחלחלים דרך החול בדיונות הסובבות, עד שנעצרים בשכבת החרסית האטימה וזורמים דרומה ומערבה אל עבר הביצה.
התיעוד המצוי בידינו מראה, כי ניסיונות לניקוז הביצה החלו כבר בשנת 1927. הסיבות לניקוז היו רצון להכשיר שטח לחקלאות וכן לצמצם את נגע המלריה שכנראה פשה באזור והשפיע על אלפי האנשים שהיו מתכנסים באתר נבי רובין על גדתו השמאלית של נחל שורק.
כיום, רוב שטח הביצה מנוקז ומשמש לחקלאות. אולם הביצה אינה שוכחת את אופייה, ובשנים ברוכות, שטחי החקלאות מוצפים. כך, למשך כמה חודשים, חוזרת הביצה למה שהיתה בעבר, עם מגוון בעלי החיים ועופות המים. הדבר הבטוח ביותר לעשותו אם ברצוננו לשקם ביצה, הוא לכוון את מאמצי השיקום ללב השטח הביצתי. אך מכיוון שלב הביצה הוא היום שטחי חקלאות, נאלצנו לשקם את הביצה בשטח שהיה בשולי הביצה ההיסטורית, אך נמצא בתחומי גן לאומי נחל רובין (שפך נחל שורק).

כיום רוב שטח הביצה מנוקז ומשמש לחקלאות. אולם הביצה אינה שוכחת את אופייה, ובשנים ברוכות, השטחים מוצפים ולמשך כמה חודשים, חוזרת הביצה למה שהיתה בעבר

תעלת ההקלה  |  צילום: אבי אוזן

 בעשרות השנים האחרונות לא עמדו שם מים, רק מאות עצי אקליפטוס ומתחתם מיני צומח רודרלי (צמחיה המאפיינת בתי גידול פגועים ומופרים - מהמילה הפרה /פגיעה - כגון צדי כבישים, אתרי בנייה, מחצבות נטושות).
מכיוון שעל פני השטח לא נותר זכר לביצה ההיסטורית, חקרנו את הקרקע ואת מפלסי מי התהום, איתרנו אפיקי נחלים היסטוריים, למדנו את תכונות הקרקע, ביצענו ניסיונות של שתילת צמחי מים וגדה. כל זאת, על מנת שהתכנון של שיקום הביצה, יצליח.
במסגרת עבודות השיקום, נחפרו גופי מים בעומקים שונים ובשיפועי גדות שונים.
לכל גוף מים תהיה הידרו-פריודה (משך זמן ההצפה) שונה.
כאמור, בשטח הביצה ההיסטורית, נשתלו בעבר אלפי אקליפטוסים.
האקליפטוס הוא מין זר שהובא מאוסטרליה אשר מסוגל להרבות את עצמו בבתי גידול לחים ולפיכך נחשב למין פולש בהם.
אנו יודעים כי אקליפטוסים וביצה אינם הולכים יחד בישראל. הסיבה לכך אינה נעוצה דווקא בצריכת המים הגבוהה שלהם ש"מייבשת את הביצות", כפי שסברו המייסדים, אלא דווקא השפעתם של חומרים כימיים שונים המצויים במוהל העלים של האקליפטוס. עלי האקליפטוס, פריחתו, קליפות גזעו משחררים לסביבה חומרים אללופאתיים, חומרים המדכאים התפתחות של צמחיה מתחרה סביבם.
בביצה עם צומח טבעי (תאנים או ערבות לדוגמה), עלים הנושרים לתוך גוף המים מתפרקים בקצב מהיר, ומשמשים מקור מחייה חשוב למגוון גדול של אורגניזמים בביצה. אנו מוצאים בינות לעלים המצטברים בקרקעית יצורים רבים המוצאים בהם מחסה ומזון. עלי האקליפטוס לעומתם, מתפרקים בקצב איטי מאוד ומתחילים להצטבר בכמויות גדולות בקרקעית תוך יצירת סביבה דלת חמצן שאינה מסבירת פנים לרוב היצורים.
כריתת האקליפטוסים היתה בשטח מצומצם מכלל החורשה ותוכננה בקפידה תוך קבלת כל האישורים מהגורמים המוסמכים. זה עדיין לא מנע את הרעש הציבורי, בעיקר מצד הדבוראים שרועים את כוורותיהם בין השאר בחורשות אקליפטוס.

 עם המים חזרו גם הציפורים  |  צילום: רון הרן

 חשוב להבהיר שאין כאן "מלחמה" עקרונית מול האקליפטוס, אלא בחירת השיקום הטבעי כערך שגובר על שאר הערכים בפרויקט של שיקום אקולוגי.
כשנה שלאחר הכריתה, עוד בטרם החלנו בעבודות החפירה, פרצו צמחי הביצה שיכלו סוף סוף לשגשג בשטח הפתוח. לאחר הסרת האקליפטוסים, נפנינו לטפל בבנק הזרעים העשיר של הצמחיה הרודרלית אשר אינה אופיינית לביצה ואינה רצויה כלל בבתי גידול טבעיים. על מנת לבצע זאת, ביצענו חישוף קפדני של שכבת הקרקע העליונה אשר כוללת את בנק הזרעים ופינינו מהשטח.
השלב העוקב היה לחפור ולעצב את השקעים שיהפכו בבוא העת לגופי המים הביצתיים. אנו יודעים שמגוון של בתי גידול שונים יכול לתמוך במגוון ביולוגי גבוה, בעוד שמבנה אחיד ומונוטוני, סביר שיתמוך במגוון ביולוגי נמוך.
מכיוון שכך, תוכננה הביצה כמערך של בתי גידול בעלי צורה שונה, עומק שונה, והידרו-פריודה שונה. חלק מגופי המים יחזיקו מים כל השנה ברוב נפחם, חלק מגופי המים יחזיקו מים רק בחלק מנפחם וגוף מים אחד צפוי להתייבש לחלוטין בקיץ. כל גוף מים יקבל את אופיו הייחודי ויתמוך במגוון ביולוגי משלו. כעת, עוד לפנינו שלב חשוב נוסף והוא שלב השיקום הצמחי.

 המים מתחילים להגיע  |  צילום: שי הופמן

 על מנת לתכנן כראוי את השיקום הצמחי, יצאנו לסקר מקיף של אגן השורק, על מנת ללמוד את מגוון הצומח שמאפיין את בתי הגידול הלחים באגן ואספנו מהם זרעים.
חקרנו את הקרקע בעזרת חתכים וקידוחים ויצרנו מפת נטיעה, שתילה וזריעה מפורטת אשר המינים המופיעים בה מתאימים לסוג הקרקע ולמשך ההצפה הצפויה.
זמן קצר אחרי תום עבודות החפירה, החלו הגשמים הראשונים לרדת. באירוע השיטפון עלה מפלס המים בנחל ומילא את השקעים היבשים שהמתינו לכניסת המים. עם המים נכנסו גם להקות דגיגי הבורי וזמן קצר לאחר מכן, הופיעו גם ציפורי המים.
הביצה התעוררה לחיים.

אבי אוזן, אקולוג בתי גידול לחים, רשות הטבע והגנים | avi-uzan@npa.org.il