משק הפסולת בישראל - העתיד מתחיל כאן

בכל שנה מיוצרים בישראל כ-5.5 מיליון טון פסולת עירונית, בקצב גידול שנתי של כ-1.8 אחוז. ערוץ הסילוק המרכזי כיום לפסולת הינו הטמנה, אך המדינה אימצה מדיניות המתעדפת מיחזור והשבה ומורידה את ההטמנה לעדיפות האחרונה כפתרון לשאריות

פסולת הינה תוצר לוואי של אורח החיים האנושי, וכל תחזיות העתיד מראות שנמשיך לייצר אותה כפי העבר. לפסולת נדרש טיפול בכדי למנוע את הסיכונים ודרדור איכות הסביבה לדורות הבאים – זיהום קרקע ומי תהום, פגיעה באיכות אויר ופליטת גזי חממה ומפגעים בריאותיים ואקולוגים כמו ריח והפצת מחלות. זרם הפסולת העיקרי לטיפול הינו פסולת מוצקה עירונית (Municipal Solid Waste - MSW) הנוצר בארץ בשיעור של כ-1.6 ק"ג/נפש/יום מול ממוצע במדינות OECD 1.25 ק"ג/נפש/יום. הצורך בטיפול נובע מההרכב המעורב הכולל חומרים מגוונים בעלי השפעה סביבתית שלילית ורכיב אורגני משמעותי. בכל שנה מיוצרים בישראל כ- 5.5 מיליון טון פסולת עירונית, בקצב גידול כ-1.8% שנתי.
זרמי פסולת נוספים:

הפתרון המסורתי - בעיקר הטמנה

פתרון העבר לפסולת וערוץ הסילוק המרכזי כיום הינו הטמנה - כ-80% מהכמות הנוצרת. שיעור המחזור עומד על כ-20% בלבד. בעבר, עד שנות ה-90, אתרי הסילוק היו מזבלות ללא מיגון סביבתי כלשהו, אשר נסגרו ברחבי הארץ על ידי המשרד להגנת הסביבה (כ-80 במספר). ההטמנה מבוצעת כיום במטמנות תקניות עם הגנה סביבתית הכוללת איטום, ניטור, תפעול ושיקום מבוקרים בסטנדרטיים מערביים. במדינה פועלים 14 אתרי הטמנה לפי תמ"א 16 בפיקוח הדוק של המשרד להגנת הסביבה.

צמצום ההטמנה כצורך עליון ומנוע לשינוי

אמנם העלות הישירה של ההטמנה זולה מול כל פתרון אחר, אך יש לה היבטים שליליים ארוכי טווח – צריכת שטח גדולה תוך הסבת נזקים אקולוגים, פגיעה לטווח ארוך במשאבי טבע (קרקע, מי תהום, אוויר) והפרעה לאוכלוסייה תוך הפחתת ערך קרקע.
בישראל כמו במדינות אירופאיות התבססה ההכרה כי ההטמנה צריכה להצטמצם למינימום ההכרחי, כפתרון אחרון בשרשרת הטיפול בפסולת במקום יעד הסילוק הראשון. בהתאם לכך נקבעה מדיניות מדרג טיפול בפסולת בעדיפויות הבאות - הפחתה במקור, שימוש חוזר, מיחזור, הפקת אנרגיה מהפסולת (השבה) והטמנת הפסולת הנותרת.

בישראל כמו במדינות אירופאיות התבססה ההכרה כי ההטמנה צריכה להצטמצם למינימום ההכרחי, כפתרון אחרון בשרשרת הטיפול בפסולת במקום יעד הסילוק הראשון

מתקני טיפול בפסולת לצמצום ההטמנה

כחלק משינוי המגמה לצמצום ההטמנה, נדרשים לקום מתקני טיפול מרכזיים גדולים בסמיכות לערים, כך שיהוו יעד קליטה למשאיות האיסוף במקום משלוח ישיר למטמנה. ההטמנה מיועדת בעתיד לשאריות טיפול בלבד. מתקני הטיפול המרכזי נחלקים לשתי קבוצות – טיפול מכאני ביולוגי (MBT) וטיפול תרמי.
סוגי מתקני טיפול מכאני ביולוגי (MBT):

מבחינה כלכלית עלות הקמת המתקנים והתפעול גבוהה משמעותית מן הקיים היום ותמיכת המדינה ברגולציה וניהול מאקרו-כלכלי הכרחית ליצירת מרכיב זה במשק הטיפול. לשם השוואה, דמי כניסה טיפוסיים לטיפול תרמי באירופה עומדים על 300-500 שקל/טון מול 150 שקל/טון דמי הטמנה כולל היטל בישראל.

זרם הפסולת העיקרי לטיפול הינו פסולת מוצקה עירונית הנוצר בארץ בשיעור של כ-1.6 ק"ג/נפש/יום מול ממוצע במדינות DCEO 1.25 ק"ג/נפש/יום

תוכנית המדינה - היפוך מגמה

מדינת ישראל אמצה מדיניות טיפול בפסולת המתעדפת מיחזור והשבה ומורידה את ההטמנה לעדיפות האחרונה כפתרון לשאריות. היעד הינו צמצום ההטמנה עד ל- 26% בלבד עד שנת 2030 (מול 80% כיום).
הכלים העיקריים למימוש מדיניות זו:

סיכום

ניהול הפסולת בישראל נמצא בשינוי מגמה לאחר שנים רבות בהן ההטמנה היוותה פתרון מרכזי. כיום ניתן לראות את שינוי המגמה לצמצום ההטמנה, עם מתקנים לטיפול בפסולת שקמו בשנים האחרונות, פרויקטים שבתהליך, ולקיחת אחריות של המדינה בפעילות אקטיבית לפיתוח המפעלים הנדרשים. משק תשתיות הטיפול בפסולת הינו הכוכב העולה בתשתיות סביבה של ישראל. כפי שהקמת המט"שים ומתקני ההתפלה התרחשו בשני העשורים האחרונים, מתקני הטיפול בפסולת מכאני-ביולוגי (MBT) ומתקני טיפול תרמי והשבת אנרגיה (פל"א) מהווים את המשק המתפתח בעשור הקרוב. התפתחות זו תשפיע משמעותית על שינוי דפוס ההטמנה ותייצר שוק חדש של הקמה ותפעול מתקנים טכנולוגיים גדולים.

יואב ינון, חברת "יואב ינון ניהול הנדסה טכנולוגיה", מנהל ויועץ לפרויקטים של הנדסת סביבה, M.Sc הנדסת סביבה, B.Sc הנדסה מכנית | yoav@yyinon.com