"התאגידים הם סיפור הצלחה"

יו"ר פורום המנכ"לים של תאגידי המים, עדי צור שטנברג, שהוא גם המנכ"ל של תאגיד המים תמר, סבור שהרעיון שעמד בבסיס הקמת התאגידים, של משק מים סגור - מצליח, כי הוא פשוט עובד טוב

עדי צור שטרנברג

את עדי צור שטנברג ראיינו בשני הכובעים שהוא חובש: כובע אחד של מנכ"ל תאגיד המים "תמר" וכובע שני של יו"ר פורום המנכ"לים של תאגידי המים. למרות שהוא מרואיין רהוט וענייני, כיאה למי שהגיע מהתחום הציבורי-פוליטי, באופן מובן מאליו הנושאים עליהם דיברנו התערבבו לא אחת אלו באלו. תאגיד המים תמר, שהחל לפעול באמצע שנת 2009, היה בראשיתו התאגיד של העיר רמלה. לפני כחצי שנה ביקש הממונה על התאגידים במשרד האוצר שהתאגיד יקלוט לטיפולו גם את משק המים והביוב של היישובים גדרה, בני עייש וקריית מלאכי. ההיענות לפנייה, הכפילה את מספר התושבים שהתאגיד נותן להם שרות היום, עד לכ-150 אלף והפכה אותו לתאגיד אזורי עם מוטת פריסה גיאוגרפית מאוד רחבה ומורכבות תפעולית לא פשוטה.

כיצד פועל התאגיד וכיצד מתמודדים עם המורכבות שלו?

"נענינו לבקשה לקבלת היישובים הנוספים מתוך תפיסת עולם שלתאגידים יש כלים יעילים יותר לטפל בשיקום ובטיפול שוטף במשק המים והביוב מאשר לרשויות המקומיות. היישובים שקלטנו דורשים השקעות גדולות מאוד בשיקום תשתיות, החלפות של מדי מים, עדכון קבצי הנתונים של התושבים ואפילו ביטול של בורות ספיגה שעדיין קיימים בחלק מהמקומות, שאינם מחוברים לביוב מרכזי. את כל זה אנחנו מנהלים באמצעות 7 אנשי שטח בלבד, ובסך הכל מעסיק התאגיד 15-16 עובדים. שאר הפעילות מבוצעת באמצעות מיקור חוץ, כולל הגבייה.
"100 אחוז מהמים המסופקים ברמלה מגיעים מ'מקורות', למרות שיש בעיר 10-15 בארות, אך כולן סגורות. התאגיד הוא חלק מאיגוד ערים לביוב איילון ואנחנו שותפים במט"ש איילון, שבימים אלה עובר שדרוג לטיפול שלישוני בהשקעה מאוד גדולה. עם קליטת היישובים הנוספים, נכנסנו כשותפים בשני מט"שים – משגב ותימורים.
"בעיר רמלה, אנחנו מתמודדים עם אוכלוסייה חלשה כלכלית, זאת רשות שנמצאת בדירוג נמוך מאוד מבחינה סוציו-אקונומית. יש בה אתגר ניהולי עצום, לעתים באווירה לאומתית, כש-24 אחוז מהאוכלוסייה הם מהמגזר הלא-יהודי, כ-5 אחוז נוצרים והשאר מוסלמים. אבל הצלחנו להגיע לשקט יחסי, והתושבים מרגישים שהם מקבלים שרות ראוי. מחירי המים ירדו, איכותם עלתה, התאגיד נותן מענה 24/7 לכל תקלה ובעיה. אין ניתוקי מים והביוב לא גולש, ויש הכרת הטוב. אני מחליף קווי מים – וקורא לתושבים לשלם. יש השפעה ליחסים כאלה גם בתחומים אחרים – כמו הסדרת עניין רישוי בנייה, התחברות מסודרת לחשמל וכו'. כתוצאה מגישה זו, הצלחנו לעלות באופן דרמטי את אחוזי הגבייה, מכ-70 אחוז לכ-90 אחוז".

מה קורה אצלכם מבחינת הפחת?

"יש כמובן הבדלה בין הפחת הפיזי שמטופל על ידי הזרוע ההנדסית והפחת המינהלי – שמטופל בעצם על ידי מחלקת הגבייה. רמלה היא עיר מעורבת שיש פחת מינהלי מובנה מסיבות תרבויות-היסטוריות, מכיוון שכך אנחנו כל הזמן עם יד על הדופק, עוקבים אחר כל שינוי בצריכה ובגבייה, ופועלים בהתאם. בימים אלה מסתיים סבב שני של החלפת מדי המים בעיר, כחלק מתהליך צמצום הפחת. צריכה להיות שאיפה מתמדת להורדת הפחת, או לשמור אותו יציב כשהוא מגיע לאחוז נמוך. אם הפחת עולה – יש בעיה שלא בטוח שלתאגיד יש כלים להתמודד איתה".

בתחילת הדרך, היתה התנגדות גדולה להקמת התאגידים. כיצד אתה רואה את מעמדם היום?

"בשורה התחתונה, הרעיון שעמד בבסיס הקמת התאגידים, של משק מים סגור - מצליח, כי הוא פשוט עובד טוב. בכל הסקרים שנעשים על תלונות כנגד גופים ציבוריים – תאגידי המים מופיעים הרחק מאחור, אם בכלל. האנטי הציבורי ההתחלתי שכך, גם כי מחיר המים יורד, גם כי השרות שהתושבים מקבלים השתפר לאין ערוך, גם כי איכות המים עלתה וגם כי טבע האדם להסתגל...
"מעבר לכך, התאגידים הביאו למהפכות גם בתחומים נוספים, כמו למשל נושא השפכים. היום יש למשרד להגנת הסביבה כתובת אל מי לפנות בדרישות בתחום הזה, ואיכות המים שמגיעים למט"שים השתפרה. התאגידים הם שחקני מפתח בדרך של הביוב למט"ש. כל חריגה של טיפת אבץ מעוררת מהומה, כל דוכן פלאפל שמזרים שמן לביוב עושים לו את המוות. כל זה לא היה קודם להקמת התאגידים".

כיצד מתנהלים היחסים בין התאגידים לבין הרשות המקומית בתחומה הם פועלים?

" תאגיד צריך לעבוד באינטראקציה מושלמת עם הרשות המקומית, שהיא בעצם בעלת המניות. מנהל תאגיד צריך סל כישורים נרחב כדי להצליח ולא רק לשרוד. תאגיד זה לא רק מים זורמים וביוב. יש גם רבדים פוליטיים-ציבוריים, שצריך לדעת להתמודד איתם. לדעתי, אי אפשר לשרוד בגופים ציבוריים בלי ניסיון וידע פוליטי. אני מגדיר את עצמי כפקיד, שאינו יוכל לבצע מאבק נגד גופים פוליטיים, אך שומר על חופש הפעולה המקצועי.
"ראשי הרשויות הוותיקים לא רוצים בחזרה את משק המים, להיפך, הם רוצים להוסיף פונקציות לתאגידים, כמו למשל ניקוז. בתאגיד תמר למשל, אנחנו מטפלים גם בניקוז כקבלן תשתיות של הרשות. אבל המטלות של התאגידים הן כל כך גדולות, שאין אפשרות לעסוק בדברים אחרים. ברמלה, לדוגמה, מתוכננת בנייה של 18 אלף יחידות דיור חדשות, פרויקט ענק שדורש את כל המשאבים של התאגיד, והמצב דומה בתאגידים האחרים".

על פי חוק התאגידים, תהיה אפשרות בעתיד להפרטה שלהם. אם יבוא בעל הון שירצה לקנות, מה תהיה התשובה?

"דבר ראשון, החוק מתיר רכישה של עד 25 אחוז בלבד מהמניות של התאגיד, אך לפי דעתי זה לא יקרה. מודל ההפרטה לא עבד בארה''ב וגם לא בבריטניה. זהו תהליך שרווי ביותר משתנים שעדיין בהתהוות. הפוטנציאל הכלכלי עדיין לא ברור דיו והשליטה הרגולטרית בתעריפי המים מעמידה סימני שאלה האם היזם יוכל לשלוט ברווחי התאגיד. כרגע הרווחים, בתאגידים ריווחים, חוזרים לאזרח. אמנם לא בדרך של הורדת מחיר המים, אלא דרך השקעה בפיתוח היישוב בו הוא מתגורר".

עדי צור שטנברג – תעודת זהות
בן 51, נשוי ואב לשתי בנות. יליד קריית מוצקין, מתגורר כעת בפתח תקווה. את הקריירה הציבורית-פוליטית שלו החל מוקדם, היה חבר מועצת העיר הצעיר ביותר בארץ (בקריית מוצקין) ויו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת חיפה (מדעי המדינה). ארחי הלימודים חבר לחיים רמון בהסתדרות החדשה, המשיך עם רמון למשרד הפנים כמשנה למנכ"ל המשרד, היה ראש המטה של שני שרי פנים נוספים, אריה דרעי ואלי ישי. עבד כיועץ פוליטי עם ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, שימש כמנכ"ל הרשות לעסקים קטנים וכמנכ"ל מפלגת קדימה.

ראיינו: לואיז מדר-בשקין, ארז וייסמן, עופר אדר
הדפסה הורדה

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם