"מים יכולים לשמש כטריגר לשלום"

לאחר שנים רבות של עשייה במשק המים, פרש חזי ביליק מתפקידו האחרון ברשות המים כממונה מניעת זיהום מקורות מים ומקדם טכנולוגיות מים. בראיון איתו, פרש בפנינו נקודת מבט של מי שניצב בצמתים מרכזיים בהתפתחות משק המים בעשורים האחרונים

חזי ביליק

ארבעה עשורים כמעט, ניצב חזי ביליק בצמתים מרכזיים במשק המים בישראל, בעיקר במגזר הציבורי אך גם במגזר הפרטי. בתפקידו כמהנדס הראשי של מינהל המים במשרד הפנים היה שותף לאחד המהלכים הגדולים שנעשו בתחום – הקמת תאגידי המים, אך עשייתו ניכרת גם בתחומים נוספים רבים. לאחרונה פרש לגמלאות מעבודתו ברשות המים. נפגשנו איתו כדי לשמוע מפיו על התפתחות משק המים כמי שהיה מעורב בו שנים רבות.
חזי, בן מושב כפר הס, הוא בוגר הפקולטה להנדסה חקלאית של הטכניון, במגמת מים וקרקע. בסיום לימודיו התנדב לשנת קבע ואימן יחידות מילואים בחיל התותחנים. כשהשתחרר, התקבל לעבודה במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית בחבל הגליל, כמתכנן מערכות מים, ועבר להתגורר בצפון הארץ. בשנים ההן (סוף שנות ה-70 עד סוף שנות ה-80) היתה תנופה גדולה מאוד של הכשרת קרקע, הן בגליל והן בגולן. בשנים אלו הוקמו 30 מצפים חדשים ואספקת המים אליהם תוכננה ובצעה על ידי המחלקה.
"התחלתי לעבוד במחלקה כמתכנן מערכות השקיה, עברתי לריכוז התכנון ותוך שנתיים וחצי התמניתי למנהל מדור המים בו ניהלתי צוות של 14 עובדים. זאת היתה תקופה מלאת סיפוק, הייתי שותף לכל הפעולות הגדולות כמו הקמת קו המאגרים בדרום הגולן שתוכנן ע"י תה"ל צפון, אספקת מים להשקיית אלפי דונם נשירים וסובטרופים בגליל ובגולן וכאמור – אספקת מים למצפים כמו האספקה למצפה כמון, שם התקנו תחנת שאיבה ללחץ של 50 אטמ'. בגולן הכנסנו לעבודה את הקו-נוע הראשון בארץ, בשטח של קיבוץ אורטל. היתה זו חוויה ללמוד את המכונה המוזרה הזו".
לאחר כעשר שנים בצפון, חזר עם משפחתו למרכז הארץ והתקבל לעבודה בחברת "הנדסת התפלה". בתחילה ניהל מעקבים על פרויקטים ומהר מאוד עבר לנהל פרויקטים של הקמת מתקני התפלה במקומות שונים בעולם. "בארץ לא היו אז מתקנים התפלה. מתקן זרחין באילת, שעבד בשיטת ההקפאה, בעצם נכשל ופעולתו הופסקה. המתקנים של הנדסת התפלה היו טרמיים בשיטת אידוי-עיבוי, שיטה בה מאדים את המים בוואקום בטמפרטורה של כ-65 מעלות וכך חוסכים אנרגיה וגם נמנעת שקיעה של אבנית, ואת האדים מעבים. החברה התחילה להקים מתקנים בשיטת האוסמוזה הפוכה רק אחרי שעזבתי את העבודה שם".
בשנת 1994 התקבל לעבודה במינהל המים במשרד הפנים, ועסק בפיתוח ושיקום רשתות מים ברשויות מקומיות. ליווה כ-30 רשויות, וקידם נושאים ייחודיים כמו אספקת מים לכיבוי אש והקמת מערכות GIS לתשתיות המים העירוניות. בהמשך קידם את נושא קריאת מדי מים מרחוק במקביל לעבודה השוטפת של ליווי הרשויות בהכנת תוכניות אב עירוניות והכנת פרוגרמות עבודה תלת-שנתיות לשיקום ופיתוח רשת המים בכל יישוב.

בראשות מינהל המים היתה התנגדות להקמת התאגידים. במקום להקים תאגידים הצענו להקים בכל רשות משק מים סגור מבחינה כספית

ביליק (במרכז, עם הכובע) בעת סיור אגף איכות מים של רשות המים במט"ש היוגב

מאמצע 2005 ועד סוף 2011 כיהן כמהנדס הראשי של משק המים העירוני, תקופה סוערת של הקמת התאגידים על כל המשתמע מכך. "אחת הפעולות החשובות ביותר שעשינו אז, שארכה כארבע שנים, היתה הכנת סקר נכסים של רשתות המים והביוב בכל 203 הרשויות המקומיות בארץ, כולל הכנסת הנתונים למערכת GIS. מי שהוביל את המהלך היה סגן המהנדס הראשי - אלי לביא. המהלך שדרג את משק המים והביוב העירוני מבחינת המידע והנתונים ושימש כבסיס לקביעת תעריף המים ולתשלום של התאגיד לרשות המקומית עבור התשתיות שעברו לרשותו. עבודה חשובה גם בהיבט ההנדסי וגם הכלכלי. רשויות חזקות ערכו את הסקרים בעצמן, ברשויות חלשות יותר, בעיקר במגזר הערבי, מינהל המים ביצע את הסקרים. בסיס הנתונים קודם ושוכלל מאוחר יותר על ידי כל תאגיד".

מה עמדתך היום לגבי הקמת התאגידים, האם התפתחו כפי שתכננתם?

"בראיה לאחור, הקמת התאגידים היתה מעשה נכון, אבל אין צורך בכל כך הרבה תאגידים. בשלב הראשון היתה בראשות מינהל המים התנגדות להקמתם . במקום להקים תאגידים הצענו להקים בכל רשות משק מים סגור מבחינה כספית. הרי הטענה העיקרית של משרד האוצר היתה שהכסף שנגבה ממחיר מים מושקע על ידי הרשויות במטרות אחרות ולאו דווקא בתשתיות המים והביוב ואכן במקומות רבים הן הוזנחו ומצבן הדרדר.
"לאחר שהצעה זו נדחתה, הגיש מינהל המים תוכנית להקמת 21 תאגידים אזוריים תוך יצירת איזון טוב של גודל האוכלוסייה, הדרוג הסוציו-אקונומי של היישובים, מיקום המט"שים ועוד. קבענו כלל, שלא יהיה תאגיד שיש בו פחות מ-200 אלף תושבים, שכן בתחום הזה יש יתרון משמעותי לגודל. שני תאגידים חרגו מהכלל - זה של אילת בגלל הריחוק הגיאוגרפי וזה שאיגד את כל יישובי יהודה ושומרון. לצערי, בכנסת לא קיבלו את ההצעה שלנו. ב-2004 הוקמו 3-4 תאגידים ראשונים באופן וולונטרי ומשרד האוצר, שרצה לזרז את התהליך, התחיל ללחוץ על הקמת תאגידים נוספים. החל מ-2006 , במסגרת חוק ההסדרים, הפכו את ההקמה לחובה.
"לאורך כל הדרך התנגדתי להקמת תאגידים קטנים, חשבתי שזה לא נכון. לדוגמה, בתכנון הראשוני שהגשנו, תכננו תאגיד משותף לכל ערי השרון: רמת השרון, הרצליה, רעננה, כפר סבא והוד השרון, ביחד עם טירה וטייבה. בסופו של דבר הוקמו חמישה תאגידים נפרדים לערים הללו ולדעתי זו היתה טעות. ובכל זאת הקמת התאגידים היתה הצלחה גדולה, בעיקר במגזר הלא יהודי אבל לא רק. יש שיפור בפרמטרים רבים, כמו הגדלת ההשקעות בתשתית פי כמה וכמה, הורדת פחת מים, הורדה של הזרמת מזהמים למערכות הביוב, שיפור השרות לאזרח ועוד. היו אמנם בתחילה תקלות בחשבונות מים שגויים ומנופחים, דבר שיצר אווירה ציבורית מאוד עוינת לתאגידים, אווירה הנמשכת עד היום. ברור לכולם שיש צורך לצמצם את מספר התאגידים ולאחד תאגידים קטנים, שכן הם אינם יכולים לשאת את עצמם מבחינה כלכלית. הקמת התאגידים הביאה גם למהפכה בהתייחסות לביטחון מים ולמוכנות לאספקת מים בשעת חירום, בהובלה של דני לקר, בשיתוף עם התאגידים. התושבים לא מודעים לנושא המוכנות לשעת חירום, ואינם יודעים שזה משפיע גם על תעריף המים.
"ובעניין התעריפים, מועצת רשות המים היא הגוף היחיד שמחליט על מחיר המים, לא התאגידים. החל משנת 2010 התעריפים עלו בכ -40 אחוז, כשחלק מההעלאה נובע מהקמת מתקני ההתפלה כיוון שמחיר המים שמופקים מהם גבוה משמעותית ממחיר המים הטבעיים. חלק מעליית המחיר נבע גם מהחמרת התקנים של איכות מים ואיכות קולחים, אשר חייבו השקעות מאוד גדולות בתשתיות. בנוסף, בשל הפיכת משק המים למשק סגור שצריך לשאת עת עצמו, בוטל תקציב הפיתוח של המדינה ומימון כל התשתיות נסמך על תעריף המים בלבד, כך שההעלאה היתה מחויבת. ועדה בלתי תלויה שבדקה את נושא התאגידים, קבעה שריבוי התאגידים מעלה את המחיר המים בסביבות 5 אחוז בלבד, לא מעבר לזה. כיוון שהתעריף עלה בדיוק בשנים בהם הוקמו התאגידים, נוצר בציבור הרושם שהתעריף נקבע והועלה על ידם אבל, כאמור, לא הם היו הגורם העיקרי להתייקרות".

המעבר לרשות המים

בסוף 2009 מינהל המים עבר ממשרד הפנים לרשות המים. זו היתה נקודת זמן בה השירות של אספקת מים, איסוף ביוב וטיהורו הפך משרות מוניציפלי לשרות מקצועי כדוגמת אספקת החשמל או שרותי התקשורת. "אחד המבצעים הגדולים שלנו היה שיפור תשתיות המים והביוב במגזר הערבי. בתוך כשלוש-ארבע שנים, הושקעו 330 מיליון שקל בתשתיות המים ועוד כחצי מיליארד שקלים בפיתוח תשתיות הביוב. פחת המים שהיה בממוצע סביב 30 אחוז, ירד אל מתחת ל-20 אחוז וממשיך לרדת. שיעור הגבייה מהתושבים עלה משמעותית. כל המערכות שודרגו בצורה מסיבית ויש תאגידים במגזר שמנוהלים בצורה מקצועית ומתקדמת, נותנים שירותים טובים מאוד ומושכים אחריהם שיפור בשירותים האחרים שנותנות הרשויות".
עוד ב-2008, החל חזי לעסוק גם בתחום של קידום טכנולוגיות מים, במקביל לעבודתו כמהנדס הראשי. במסגרת תוכנית ISRAEL NEWTEC - תוכנית ממשלתית שכללה גם מרכיבים כמו חינוך בחטיבות הביניים ובתיכונים, מלגות לסטודנטים לתארים מתקדמים רלוונטיים, תקציבי מחקר, תערוכת Watec פעם בשנתיים וגיוס הנספחים הכלכליים של המדינה המשובצים בשגרירות ברחבי העולם לקידום הנושא. חלקו של מינהל המים ובהמשך רשות המים, היה ביצוע פרויקטי בתא - פרויקטים שנועדו לקדם יישום בקנה מידה גדול ובתנאי שטח של טכנולוגיות שסיימו את שלב הפיתוח הראשוני ולבחון את יכולתן בתנאי אמת.
ב-2012 סיים את התפקיד כמהנדס ראשי ביחידת הממונה על התאגידים והתמקד בנושא קידום טכנולוגיות מים. לאחר פרק זמן קצר הצטרף לאגף איכות מים ברשות המים, כממונה על מניעת זיהום מקורות מים. בתפקיד זה השתתף ביישום כללי שפכי התעשייה למניעת הזרמת שפכים אסורים למערכות הביוב, והיה שותף לפעולות רבות בנושא מניעת זיהום מבתי בד.

האם יש היום טכנולוגיה טובה שמסוגלת לטפל בזיהום הזה?

"לצערי, אין עד היום טכנולוגיה כלכלית לניטרול הזיהום מבתי הבד. הגיעו אלי כ - 10 רעיונות שונים לטיפול בעקר - תוצר הזיהום של בתי הבד, שחלקם נוסו בקנה מידה קטן ורציתי לנסות להפוך את חלקם ליישומיים בתקציב של 6 מיליון שקל. הכנו קול קורא בנושא אך בסופו של דבר התקציב לא הושג והקול קורא לא הופץ. היום אין טיפול ממש יעיל בעקר, והפתרון היחיד הוא פיזורו בשטחים חקלאיים ובדרכי עפר".

האם צריך להכביד יותר על המזהמים?

"הגישה שלי היתה שלא "לרוץ" מיד עם צווים לתיקון מעוות על פי חוק המים, אלא לעשות עבודה משותפת עם המזהמים באופן רציף ואינטנסיבי עד שהזיהום ייפסק. בכמה מקומות גישה זו הצליחה ובכמה מקומות נכשלה. חלק מההצלחות היו לטווח הקצר אך לדעתי זו השיטה הנכונה כדי להביא להפסקת זיהומים. נוצרו מצבים אבסורדיים בהם המדינה הפסיקה זיהום אך המזהם לא דאג לתחזק את המתקנים שהוקמו עבורו. הובלתי מהלך שמאפשר היום גביית כפל מימון ממזהמים, אך בפועל זה עדיין לא קרה. לדעתי, רק גבייה של כפל מימון תיצור הרתעה, שלא קיימת היום".

טכנולוגיות חדשות

בעקבות הקול קורא הראשון לקידום טכנולוגיות מים שהופץ בשנת 2008, הוגשו 10 הצעות שמתוכן אושרו חמישה פרויקטים. שניים מהם הוכתרו בהצלחה והותקנו במקומות רבים נוספים בארץ ובעולם. אחד הוא ניטור המפלס בשוחות ביוב המותקן היום בלפחות 15 תאגידים בארץ והשני הוא UFR - מפחית ספיקה בלתי מדודה של חברת א.ר.י
"זה נושא קרוב מאוד ללבי ומאוד אהבתי לקדם. לאחר הקול קורא הראשון, התפרסמו קולות קוראים אחת לשלוש שנים: ב-2011 , ב-2014 וב-2017. מסיכומים של שני המחזורים הראשונים עולה שכשליש מהטכנולוגיות שנבחנו, הותקנו בשלב מאוחר יותר גם בתאגידים אחרים וחלקן גם מיוצאות לחו"ל. הצלחה כזו היא מאוד גדולה, יחסית לסטארט-אפים בתחומים אחרים.
"קבענו ארבעה קריטריונים להצלחה: הראשון - נכשל, כלומר לא עובד גם במקום בו התקינו אותו. השני – עובד אבל רק במקום בו התקינו אותו. השלישי – יש התקנות נוספות בארץ. הרביעי – יש גם יצוא. 30 אחוז מהפרויקטים עומדים בקריטריונים 3 ו/או 4. שני שליש לא הצליחו או שהיתה הצלחה מקומית בלבד. אבל יש גם הצלחות מקומיות שעדיין לא הופצו במקומות אחרים. אני מאמין שזה יקרה בעתיד כך שאחוז ההצלחות יגדל.
"במחזור השני הוגשו 36 הצעות ואושרו 20, בשלישי הוגשו 42 ואושרו 16, וברביעי הוגשו 26 ואושרו 17. יש אמנם מגמת ירידה בכמות אך לא באיכות. יש חברות שהגישו בעבר וראו כי טוב, והן הגישו שוב כמו חברת "אקווריוס ספקטרום", העוסקת בגילוי דלף סמוי באמצעות חיישנים אקוסטיים קבועים. תאגיד מי נתניה רכש 250 יחידות כאלו ובתאגיד הגיחון הותקנו 2500 יחידות. כל מ"ק שלא דולף בירושלים הוא מ"ק שלא יוצר במתקן התפלה בחוף הים ולא הוזרם למרחק של 80 ק"מ ו-830 מ' גובה. זה חסכון עצום באנרגיה, בפליטות מזהמים ובעלויות הכספיות כמובן. החברה התקינה את המערכת שלה במדינות שונות בעולם, כמו ארה"ב ואוסטרליה וכמובן גם במקומות נוספים בארץ. בהמשך, פיתחו גם חיישנים לגילוי נזילות בצנרת פלסטיק וכעת, במחזור הרביעי, מבצעים פרויקט של ניטור צנרת בקטרים גדולים.
"דוגמה נוספת להצלחה היא של חברת "קנדו", שפיתחה מוצר לניטור רציף של איכות שפכים. המערך מותקן בשוחת ביוב במוצא המפעל, ובאמצעות ארבעה חיישנים שונים, המערכת דוגמת כל רבע שעה את מי הביוב. כשמתגלה חריגה באחד הפרמטרים, המערכת עוברת לבדיקה של פעם בדקה ואם בשלוש דגימות רצופות החריגה נמשכת, מופעלת משאבה השואבת את השפכים לתוך מיכל דגימה אותו מעבירים לבדיקת מעבדה. במקביל, מופעלת התראה אצל המפעיל. במחזור השלישי הותקנו 15 יחידות ב-15 מפעלים שונים בתאגיד מי כרמל בחיפה. הניטור הרציף הפחית את ההזרמה של ביוב מזוהם והורגשה הפחתה מידית של זיהום במט"ש המטהר את שפכי חיפה והסביבה. מאז הותקנו בארץ מעל 100 יחידות בתאגידים שונים והמוצר נמכר באוסטרליה, ביוון ובספרד ויש התעניינות ממדינות נוספות.
"טכנולוגיה נוספת שנמצאת בבדיקה היא איתור דלף ביוב. נכון להיום לא ידוע על טכנולוגיה שעושה זאת. כיוון שהביוב זורם בגרביטציה, אין סימנים חיצוניים לתקלה והביוב חודר דרך סדקים כאלה ואחרים, נספג בקרקע ומזהם את מי התהום. חברת "יוטיליס" הציגה בפני לפני כשנה וחצי טכנולוגיה לאיתור דלף מים באמצעות צילומים מלוויין. אמרתי להם שלאיתור דלף מים יש כבר טכנולוגיות טובות רבות והמלצתי להם לפנות לכיוון של גילוי דלף ביוב. במחזור הרביעי החברה תתקין את הטכנולוגיה לגילוי דלף ביוב בתאגיד מי לוד ואם הפרויקט יצליח, אני מאמין שהטכנולוגיה תאומץ במדינות רבות בעולם.
"היתה לי הזכות להיות שותף לקידום הטכנולוגיות, שהחל כשהייתי המהנדס הראשי במינהל המים, צירוף מקרים שאיפשר לי להצטרף לצוות של ISRAEL NEWTEC בהנהגתו של עודד דיסטל ממשרד הכלכלה ולקדם את הנושא. במבט לאחור אני חושב שזאת בהחלט הצלחה גדולה, כיוון ששני היעדים העיקריים הושגו: האחד לייעל את משק המים בישראל והשני לקדם את יצוא טכנולוגיות מים לחו"ל".

כיצד לדעתך יש להיערך להתמודדות עם שנות הבצורת?

"משק המים בישראל נחשב למתקדם מאוד ביחס למדינות אחרות בעולם, בתחום הטכנולוגי, הניהולי והחקיקתי. מדינות רבות, כולל מדינות מערביות ומפותחות, באות ללמוד מאתנו. אין מדינה בעולם שמייצרת 70 אחוז ממי השתייה שלה ממתקני התפלה. זו מהפכה בקנה מידה עולמי. לא קיים דבר כזה בשום מקום בעולם. גם בטיהור השפכים והשבתם אנחנו מובילים, בהפרש ענק, על כל מדינה אחרת.
"משבר האקלים הוא כלל עולמי, הירידה בכמות המשקעים בחלק מהמדינות ובעיקר אירועי קיצון בהם המים אינם מספיקים לחלחל, הופכים את אתגר אספקת המים ואיסוף הביוב וטיהורו לקשים יותר. הטבע מתעלל בנו בשנים האחרונות והמשקעים המתמעטים מחייבים להגביר את ההתפלה. לדעתי, היתה זו שגיאה לתת לציבור תחושה שמחסור המים כבר מאחורינו, שהרי לא זה המצב.
"בזמנו חשבתי שמתקן ההתפלה באשדוד מיותר. היו כבר ארבעה מתקנים גדולים שפעלו ולא ראיתי צורך בעוד אחד. היום אני יודע שטעיתי. אנחנו ממצים את כל כמות ההתפלה וחייבים להקים בהקדם את מתקן ההתפלה השישי בצפון. רשות המים עושה את כל המאמצים למצוא אתר מתאים שיהיה מקובל ומאושר ע"י רשויות התכנון.
"בשנים האחרונות, כשהיתה תחושה שיש מספיק מים ממתקני ההתפלה, נעשתה טעות כשהפסיקו עם הפעולות להגדלת יעילות השימוש במים וצמצום הצריכה. היום יש בציבור מודעות סביבתית גבוהה כמו למשל, לחשיבות המים לטבע. אפשר לעשות קמפיין "רך" שיביא להורדת צריכת המים. בזכות מתקני ההתפלה אנחנו שורדים, אך החקלאות לא יכולה לעמוד במחיר המים המיוצרים בהם וצריך לספק לה פתרונות אחרים, בין היתר על ידי ייעול ההשקיה וחיסכון במגזרים אחרים.
"מדברים על מים כסיבה למלחמה אך מצד שני הם יכולים לשמש כטריגר לשלום. אני מאמין שאם נוכל לספק מים לשכנינו, זה יקדם את היחסים שלנו איתם".