"הים התיכון הוא האזור הכי מסוכן להיות בו כריש"

לאורך השנים איבדנו כ- 90% מאוכלוסיית הכרישים שלהים התיכון, אומר אייל ביגל, דוקטורנט לביולוגיה ימית ומנהל מעבדת טורפי העל בתחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה. בשנים האחרונות החלו להופיע עדויות על התקבצות של כרישים וטורפי על ימיים נוספים באזור תחנת הכוח בחדרה. תחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה חוקרת את התופעה ואת המינים האלה, אשר נמצאים בסכנת הכחדה באזורינו או שהידע המדעי אודותיהם לוקה בחסר.

אייל ביגל

"במשך שנים ארוכות התרכז רוב המחקר הימי בישראל בים האדום באילת מתוך תחושה ששם נמצא כל ה"אקשן". רוב הביולוגים הימיים בארץ עבדו שם וכמעט לא התבצע מחקר בחופי הים התיכון של ישראל. בשנות ה- 2000, עם גילוי מצבורי הגז בים התיכון, נוצרה תנועה של חוקרים לאזור זה ואז גילינו שבעוד שרוב הידע מבוסס על מערב הים התיכון, אנחנו בעצם יודעים מעט מאוד על המערכת הימית פה באזור. תחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה, הממוקמת בקיבוץ שדות ים וממומנת בסיוע תורמים פרטיים, הוקמה כדי לגשר על ה"חור" המדעי שהיה ולהשלים את פערי הידע. תחנת המחקר ובראשה ד״ר דני צ׳רנוב מונה כ- 15 אנשי צוות וכן קבוצת מתנדבים שזוכה לביקוש גדול מאוד בקרב סטודנטים לתואר ראשון בביולוגיה ימית; חובבים וכד'.
התחנה מפעילה מספר קבוצות מחקר העוסקות בתחומים שונים של המערכת האקולוגית כאן, ביניהם קבוצת חוקרים בהובלת ד״ר דלית מרון אשר בודקת מיקרוביולוגיה של הסדימנט (המצע החולי) בקרקעית הים וניטור אוכלוסיות החיידקים במצע זה. אוכלוסייה זו מספקת אינדיקציה מאוד מהירה וברורה לשינויים באיכות הסביבה.
קבוצה אחרת בהובלת פרופ' מייק קרום, מהחוקרים המובילים בעולם בתחום האוקיאנוגרפיה הכימית, עוסקת בכימיה של המים. הים התיכון עני מאוד בנוטריינטים (חומרי הזנה) ולכן לא קיימת בו יצרנות ראשונית המספקת את שכבת הבסיס של מארג המזון – פלנקטון. למעשה הים התיכון נחשב ל"מדבר ימי".
המחקר מתמקד בזיהוי ריכוזים מאוד נמוכים של נוטריינטים ובוחן איך הכימיה של המים תומכת במערכת האקולוגית הקיימת ומשפיעה על שינויים בה.
בנוסף, ישנו מחקר העוסק באפיון גורמי תחלואת דגים וחסרי חוליות בים התיכון אותו מוביל ד״ר דני מוריק שהוא וטרינר המתמחה בגורמי תחלואה ביונקים ימיים. זהו מחקר שחשוב במיוחד לחקלאות הימית שנפגעת כלכלית מתחלואה ומבוצע בשיתוף פעולה עם משרד החקלאות. חלק אינטגרלי וחשוב בתחנת המחקר שלנו הן יכולות הצלילה המתקדמות ושימוש במערכות הצלילה הסגורות. אלה מערכות מיוחדות מאפשרות שהות ארוכה מתחת למים, צלילה לעומק של 100 מטר ולא מייצרות בועות. אנחנו הראשונים שמשתמשים במערכות אלה בישראל בים התיכון למחקר אקולוגי ארוך טווח. מאחר והן כאמור לא מייצרות בועות, הן לא מפחידות את הדגים ולכן מאפשרות לנו לשהות לידם באופן טבעי, לבצע את המחקר בצורה טובה יותר ולקבל תוצאות אמינות יותר משימוש במערכות צלילה פתוחות סטנדרטיות. אנחנו מגיעים לאזורי מצע קשה – ריפים וסלעים, ויכולים לבצע שם סקרי דגים, אצות וחסרי חוליות כמו ספוגים, אלמוגים ועוד. הסקרים האלה מתבצעים ע״ ד״ר שי אינבינדר, סטפן מרטינז וחגי נתיב פעמיים בשנה, בשלושה עומקים שונים (10, 25, ו45 מטרים) מול חופי הארץ, בדרום במרכז ובצפון. עד היום, רוב המחקר התמקד במים הרדודים ובאמצעות המערכות האלה אנחנו יכולים עכשיו להגיע לים העמוק שזה שטח שלאורך השנים כמעט ולא חקרו אותו כאן.
קבוצת המחקר העוסקת בטורפי העל מנוהלת ע״ ד״ר אביעד שיינין ומתמקדת בפיתוח מדדי ניטור ארוכי טווח הקשורים בעיקר באקולוגיה של כרישים, גיטרנים, דגי טונה כחולה ודולפינים. אנחנו ממפים את אוכלוסיות המינים האלה ובוחנים את השינויים בהן לאורך זמן ואת ההיבטים השונים של תפקידם כזקיפים של הסביבה הימית, ואת יכולתם לספק מידע על הפרעות הנובעות ממעשי האדם. מדובר במינים נודדים שבית הגידול שלהם אינו ידוע. אנחנו מבצעים סקרים תקופתיים ובדיקות גנטיות, מתייגים את הפריטים בתוך הלהקות ומנסים לאתר אינדיקטורים למעקב אחרי האוכלוסיות השונות.

 חוקר בתחנת מוריס קאהן לחקר הים סוקר ומתעד את הריף הסלעי של הים התיכון בעומק 45 מטר | צילומים בכתבה: חגי נתיב, תחנת מוריס קאהן לחקר הים

הדוקטורט שלי מתמקד בביומאסה (משקל) כאינדיקטור. הסקרים מראים שיש לנו פה אוכלוסיות די יציבות שנוטות להתרכז באזורים מסוימים בתקופות מסוימות. אני בודק כמה מאסה יש פה, בק"ג, של כרישים או דולפינים למשל, ומטרתנו בעתיד לבחון לאורך זמן האם יש שינוי במאסה ומה הסיבות שלו. כיום, מרבית הנתונים שיש בידי החוקרים מתבססים על נתוני דיג – כמה פריטים עולים בדיג סירות. אחת הבעיות היא שבישראל אין נתוני דיג היסטוריים על המינים האלה וגם כשיש נתונים, הם לא תמיד אמינים, כי הם מתקבלים מספינות הדיג שכל אחת פועלת באזור שונה, עם אמצעים ושיטות דיג שונים ולא כל המינים רגישים לשיטות השונות באותה מידה. לאחר שהתברר מתוך נתוני הדיג במקומות אחרים בעולם שהאוכלוסיות הימיות קורסות, הוטלו מגבלות דיג מה שהביא לכך שבעצם גם מקור הנתונים שלנו הצטמצם עוד יותר. בעיה נוספת היא שבניסיון לשמור על הטבע, לחקור אותו ולהגן עליו, אנחנו למעשה נסמכים על נתונים התלויים במי שפוגע בו, לצרכי פרנסה או לצרכים אחרים. בנוסף, מאחר וישנם מינים רבים שאסורים בדיג, הדייגים לא תמיד מדווחים על מה שנתפס וכך הנתונים בעצם חסרים ולא נותנים לנו תמונה שלמה.
אם נחזור לכרישים, אנחנו יודעים היום שהאזור הכי מסוכן להיות בו כריש הוא הים התיכון. בשישים השנים האחרונות האוכלוסיות בים התיכון קרסו ואיבדנו כ- 90% מאוכלוסיות הכרישים. האוכלוסיות שיש פה הן של כרישים שנודדים בים התיכון. אני לא מאמין שהם מגיעים מחוץ לים התיכון, אבל אנחנו לא יודעים את זה בוודאות. אחת השיטות לדעת את זה בוודאות היא באמצעות הגנטיקה שלהם, כך ניתן להתחקות לאיזו אוכלוסייה הם קשורים בעבר שלהם. כדי לדעת לאן הם ממשיכים, אנחנו מתייגים אותם בתגים לווייניים.
אחד הדברים שראינו הוא שיש פה אוכלוסיות כרישים שבאופן מוזר מתאספים סביב מוקדי משיכה ספציפיים ובאופן עונתי. המחקר שלי שעוסק בביומאסה, בודק קודם כל כמה בכלל יש פה וברגע שנדע לכמת את זה, נוכל לעקוב לאורך זמן וגם להצביע על שינויים באוכלוסייה. אנחנו עוסקים בין היתר בפיתוח טכנולוגיות חדישות למחקר ולמזלנו, יש לנו פה מעבדה טבעית שהיא התקבצויות הכרישים באזור תחנת הכוח בחדרה או באזור כלובי הדגים באשדוד, כמו גם התאספות של דולפינים סביב מוקדי משיכה שונים בים התיכון".

ביצוע מדידות ותיוג לכרישה עפרורית בחדרה כחלק ממחקר אקולוגי ארוך טווח על אוכלוסיית הכרישים בים התיכון

מה הם מוקדי המשיכה שאתם מזהים ומה הסיבה שדווקא המקומות האלה מושכים אליהם את הכרישים?

"קודם כל חשוב להגיד שאנחנו עדיין לא יודעים להגדיר את ה'למה'. יש המון השערות שונות לזה וזה כמובן מאוד תלוי במין. מוקד משיכה יכול להיות למשל מצוף בים שמושך אליו מינים ספציפיים, כשההשערות שלנו הן שהוא מעניק להם מצד אחד צל ומחסה מפני אויבים טבעיים ומצד שני מסתור למטרות צייד. כשמדברים על Hot Spot שזה מונח יותר רחב שמתייחס להתקבצויות של כרישים או מינים אחרים בכמויות הרבה יותר גדולות, אנחנו מזהים ביניהן את מתקני ההתפלה ואת תחנת הכוח פה בחדרה, כלובי הדגים בים, או אסדות הגז בים, כשכל נקודה כזו מציעה להם יתרון מסוג שונה. אחד הדברים שאני בודק הוא, מכיוון שהאזור מוגדר כ'מדבר ימי' ואנשי המקצוע לא מצפים למצוא פה טורפי על, בטח לא בכמויות שאנחנו רואים כיום, הוא האם ב- Hot Spots האלה אכן יש מרכז ביו מאסה גדול יותר מאשר בים הפתוח. אם נדע להצביע על ריכוז גבוה יחסית במקומות האלה, נוכל לבנות סביב הביומאסה מודלים שיעזרו להבין למה הם שם, האם זה בגלל טמפרטורת המים, אופי והיצע המזון או משתנים אחרים. סביב תחנת הכוח בחדרה, אנחנו רואים שני מינים עיקריים שהם כריש סנפירתן, שמוגדר כמין בסכנת הכחדה, וכריש עפרורי. הם מגיעים מאמצע נובמבר ושוהים עד סוף אפריל. אחד התופעות המעניינות ששמנו לב אליהן הוא שהכרישים העפרוריים מגיעים במועד מוקדם יותר בעונה ומגיעות רק נקבות. לעומת זאת, הסנפירתנים שמגיעים קצת יותר מאוחר, הם כולם זכרים. זו תופעה שלא הצלחנו להסביר עדיין.
ישנה השערה שהם מגיעים בגלל שטמפרטורת המים במקום נוחה יותר. באופן כללי, טמפרטורת המים בים התיכון נעה בין 16-30 מעלות וכשהמים בים מגיעים לטמפרטורה של מתחת ל- 20 מעלות, אנחנו רואים שהם מגיעים לכאן למים החמים של חדרה. הסיבות יכולות להיות שונות. ייתכן שהטמפרטורה הגבוהה יחסית גורמת לתהליכים ביולוגיים אחרים וכך יוצרת סביבת מזון טובה יותר עבורם, יכול להיות גם שהמים החמים מושכים את נקבות הכריש בתקופת ההיריון וייתכן שרמת המליחות היא זו שגורמת להם להתקבץ כאן. המחקר שלנו הוא 'צעיר' מאוד יחסית ולכן כרגע אין לנו תשובות לשאלה למה הם באים דווקא לפה. זו אחת הסיבות שהגדרנו אותו מראש כמחקר ארוך טווח, שיוכל לתת לנו תמונה ברורה יותר".

צוות חוקרי האוניברסיטה ומתנדבים בפרויקט תיוג הכרישים בחדרה על סירת המחקר במהלך תיוג כריש

קייאקיסט וכריש שלא מבין מי זה המעז להטיל צל גדול משלו

מה עשויים להיות גורמי המשיכה בסביבת מתקני ההתפלה? אנחנו יודעים שבמתקנים אלה ישנן שתי מערכות מקבילות – מערכת השאיבה שמזרימה את מי הים למתקן ומערכת הפלט שמוציאה את הרכז שנותר בסוף התהליך חזרה לים.

"הרכז הזה הוא אכן מוקד משיכה, כנראה מכמה סיבות. קודם כל, הוא מתחמם בתהליך ההתפלה ולכן שוב, מספק טמפרטורת מים גבוהה יותר. בנוסף, הוא מכיל הרבה מאוד חומר אורגאני שהתפרק בתהליך ומהווה כר פורה להתבססות של דגה סביבו. הדגה הזו מושכת אליה כמובן טורפים וכך נוכל לראות שם לא רק כרישים אלא גם חתולי ים (טריגונים) גדולים ודגים נוספים, ממינים שונים.
הסקרים של כרישים בישראל התחילו כבר לפני למעלה משבע שנים. כיום אנחנו מבצעים סקרים במספר דרכים, ביניהן סקרים באמצעות סירה, בשיתוף עם מחמל"י, שבודקים את תפוצת היונקים הימיים, סקרים אוויריים ע"י רחפנים ומל"טים בסיוע חברת אוויאיישן ופיתוח טכנולוגיות ושיטות אקוסטיות למעקב אחרי טורפי על בשיתוף עם המחלקה לטכנולוגיות ימיות באוניברסיטת חיפה.
הפרויקט שלנו, של לכידה ושחרור, נמצא כעת בעונה השלישית שלו ובמסגרתו אנחנו לוכדים את הכרישים, ללא פגיעה בהם, ומצמידים אותם לדופן הסירה שלנו. לאחר הלכידה אנחנו מצמידים את הכריש לדופן הסירה, מבצעים מדידות אורך והיקף שונות וכן לוקחים דגימה לבדיקות DNA שיבהירו לנו לאיזו אוכלוסייה שייך כל כריש. הדגימה הזו משמשת אותנו לבדיקות גנטיות נוספות. אנחנו גם לוקחים ביופסיה לבדיקת איזוטופים יציבים. זו בדיקת מעבדה שמאפשרת לנו לדעת מה מיקומו של הכריש במארג המזון - מה הוא אוכל ומאיפה המזון שלו, והיכן הוא ממוצב בשרשרת המזון. בדיקה נוספת היא בדיקת דם שמיועדת למפות את הערכים ההמטולוגיים של הכריש.

הכנות אחרונות לפני טיסה של מל"ט לביצוע סקר כחלק ממחקר אקולוגי ארוך טווח של יונקים ימיים בים התיכון

 

חשוב להדגיש שבשלב הזה אנחנו עובדים כדי להגדיר את המנעד המקובל של הערכים, כלומר מה המקסימום והמינימום לכל אחד מהערכים. השלב הבא הוא שלב התיוג, כשכאן יש מספר אפשרויות:
תיוג ויזואלי - מתבצע באמצעות חוט שממוקם בסביבת סנפיר הגב ועליו מופיע מידע עם מספר הכריש וכתובת המייל שלנו. זה נותן למי שנתקל באותו כריש מידע על מתי ואיפה הוא תויג ועל ידי מי.
צ'יפ תת עורי - זה שבב שדומה לזה ששמים בחיות מחמד. השבב ניתן לסריקה וכך אפשר לראות אם הכריש כבר תויג בעבר, או לא.
תיוג אקוסטי - זהו תג שאנחנו מחדירים לחלל הבטן של הכריש בניתוח קטנטן, שמתבצע בדופן הסירה. התג האקוסטי כולל משרד שמאותת את המספר של עצמו למקלטים שפזורים לאורך החוף. כאשר הכריש מגיע למרחק מסוים ממנו, המקלט מקבל את המידע ויודע להגיד שאותו כריש מסוים עבר פה במועד מסוים ובשעה מסוימת. כשאנחנו אוספים את המקלטים, אנחנו מקבלים תמונה כוללת של איפה ומה עושה אוכלוסיית הכרישים שתייגנו פה בחדרה.
תיוג לווייני - התג הלווייני הוא אמצעי שהשנה הכנסנו לשימוש וכבר תייגנו בו ארבעה כרישים לאחרונה.
הם מקליטים כל הזמן ואוספים מידע על נתוני הסביבה ופרופיל הצלילה של הכריש ועל מיקומו בכדור הארץ ומהווים מעין ארכיון של המידע הזה. אנחנו מתכנתים אותם מראש לאסוף נתונים בפרקי זמן קבועים של דקות או אפילו שניות וכן להתנתק מהכריש במועד מסוים. החיבור שלהם לכריש מתכלה ובמועד שנקבע להתנתקות התג מתנתק וצף אל פני הים ומשדר לנו את הנתונים על כל מה שעשה הכריש הזה לאורך הזמן שבו היה עליו התג. כל התהליך הזה קורה בזמן קצר מאוד, כדי לשחרר את הכריש כמה שיותר מהר. אנחנו עובדים עליו בצוות כשכל אחד מבצע חלק אחר בתיוג ובבדיקות במקביל, קצת כמו הצוותים במרוצי הפורמולה וואן".

כרישה עפרורית וטריגון נקוד שוחים בסמיכות במים הרדודים כפי שנקלטו ממצלמת הרחפן

מה האזור שבו יש את הצטברות הדגה הגדולה ביותר בים התיכון?

"זו שאלה שקשה מאוד לענות עליה, כי זה תלוי מאוד לאיזו דגה מתכוונים. הדגים נבדלים ביניהם ויש ביולוגיה שונה לדגי קרקעית הים העמוק, דגים חופיים, ואחרים. כיום הסביבה הימית עוברת שינויים מאוד דרסטיים, כתוצאה מהלחצים המאוד גדולים שאנחנו מפעילים על הטבע. המצב פה כיום כולל פלישה של מינים למשל מאזור סואץ וממי נטל של אניות, שדוחקים את המינים המקומיים. בנוסף, יש כמות גדולה מאוד של כימיקלים, זיהום ופלסטיק שמשפיעה על הדגה וכן פיתוח חופי נרחב שמצמצם את שטחי המחייה של הדגים. זו סביבה שוקקת חיים, אבל היא מאוד דינאמית ולכן זו שאלה קשה".

האם ניתן לומר שיש השפעה גם לשינויים האקלימים? האם אנחנו רואים מינים שנעלמו לאורך השנים או מינים שלא היו פה תקופה מסוימת ועכשיו חוזרים?

"השינויים האקלימיים וההתחממות הגלובלית גורמים לנדידה נרחבת של מינים. מה שקורה הוא שרצועות האקלים השונות (מדברי, סוב-טרופי, טרופי ועוד) עצמן משתנות ו"נודדות" צפונה ואיתן גם בעלי החיים. זה מייצר שינוי של המערכת הימית בכל העולם. תנאי הסביבה משתנים גם הם. לדוגמא, מי הים מתחממים והחומציות עולה, אך לסביבה הימית יש יכולת מסוימת גם להגיב לשינויים ולנסות להתמודד איתם".

כרישה עפרורית בחדרה | אחד מהמאפיינים המיוחדים של האתר בחדרה היא סמיכותו לחוף והגעת הכרישים עד למים הרדודים.

האם הכרישים בחדרה מסוכנים?

הלחץ האנושי באזור תחנת הכוח הוא מאוד גדול. בגלל נוכחות הכרישים, יש הרבה מאוד אנשים שמגעים לצפות בהם, כולל גולשים, שייטים, צוללים, דייגים, סירות ועוד. אנחנו מכירים עדויות על מפגשים של בני אדם עם כרישים פה, בעיקר מדייגים וגם אז, הכרישים מתעניינים בעיקר בשלל הדייג, אבל הם עדיין חיה טורפת שאנחנו לא מבינים ומכירים עד הסוף ולכן יש גם רמה מסוימת של סיכון כשנכנסים פה למים.
הכמות הגדולה של אנשים שמגיעה לכאן בעקבות הכרישים יש גם השלכות אוכלוסיית הכרישים, שחלקן הן נקבות בהיריון ויכול להיות שהדבר הנכון ביותר יהיה להניח להם, כדי לא לפגוע בהם ואולי גם בדור הבא. מצד שני, גם להיכרות עם הכרישים ולמידה עליהם יש ערך שימורי גבוה. למעשה, אחד הדוקטורנטים שלנו עוסק כרגע בדיוק בנושא הזה, של השפעת נוכחות האנשים על הכרישים.
אנחנו צריכים למצוא את האיזון הנכון בין הרצון, גם מצד אנשים פרטיים וגם מצד עולם המחקר, לצפות בהם, ללמוד אותם ולהכיר אותם, לבין ההכרח לשמור עליהם ולהבטיח את ההישרדות שלהם.

הדפסה הורדה

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם