משוואה לא מאוזנת

בגיליון זה תוכלו לקרוא סקירה מפורטת שנכתבה בעקבות הסדנה "מפגש בין הנחלים לים", שערכו רשות הטבע והגנים ועמותת צלול.

 

הסדנה עסקה בהשלכות הגידול הצפוי בשימוש בקולחים, כמו גם בהתגברות תקלות במערכות הביוב וההולכה בתקופה האחרונה, שהובילו לזיהום הנחלים והים. אני מבקש בדבריי להתייחס לטענות שעלו בסדנה ובסיכומה וכמובן, מזמין אתכם לקרוא את המאמר החשוב והמעניין. ככלל, ההנחה הבסיסית האומרת כי החקלאים תמיד יעדיפו מי קולחים על פני מים שפירים, אינה נכונה כלל ועיקר.
מעבר לתפקידם של החקלאים והחקלאות באספקת תוצרת מקומית איכותית לשווקים ובשמירה על אדמות המדינה, יש להם גם תפקיד חשוב בשימור הריאות הירוקות בכל רחבי הארץ ואין לראות בשימור זה את נחלתם הבלעדית של הנחלים או של ארגוני הסביבה.
יחד עם זאת, לחקלאים יש גם חובה להתפרנס ולהוציא את מחייתם מן האדמה, שאם לא כן, יש סיכוי טוב שייכחדו וכפי שכולנו יודעים, הכחדה של מין בודד, יש לה השפעה על מערכת שלמה המתקיימת סביבו ובזכותו.
בשיקול הכלכלי, נכון להיום, החקלאי ירוויח יותר, בכל סוג של גידול החקלאי, אם יעשה שימוש במים שפירים, מאשר אם ישתמש במי קולחים. יתרונם של מי הקולחים היה נעוץ במחירם הנמוך מאוד, שחיפה, לפחות באופן חלקי, על איכותם ועל תהליך ההסתגלות שנדרש מהחקלאים, על מנת שיוכלו להפיק מהם תועלת.
מעבר לכך, בשנות ה- 80 של המאה הקודמת נוצר מצב של WIN-WIN-WIN שלפיו החקלאים יוותרו על מים שפירים (רווח למדינה), יקבלו פי 1.2 מי קולחים, במחיר זעום (ובתחילה ללא עלות כלל), עבור כל מ"ק של שפירים, השימוש בקולחים יהיה ללא הקצאות (רווח לחקלאים) ובכך יימצא שימוש למים אלה והם לא יוזרמו לנחלים מה שגם יחסוך את הטיפול הנוסף והיקר המתחייב במידה ומזרימים את הקולחים לנחל (רווח לאיכות הסביבה ובכך למדינה כולה).
המשוואה הזו, לפחות מצד החקלאים, אינה מאוזנת. כמות הקולחים שהיתה זמינה בעבר וזמינה כיום, אינה מסוגלת לענות על הביקוש, שהלך וגדל ככל שהחקלאים למדו והסתגלו לשימוש במים אלה, אין פיקוח על איכות הקולחים המוזרמים לחקלאות והחקלאים מחויבים על פי חוזה לקלוט את הקולחים בכל רגע נתון ובכל איכות מים נתונה ללא קשר לרצון של החקלאי להשתמש במים הללו.
במקביל, מחירם האמיר עד כדי קרבה למחיר השפירים דבר שלצד הבעיות הנגרמות מאיכות המים, הופך את השימוש בהם לבלתי כדאי כלכלית.
יש תקינה לאיכות המים אך היא לא נאכפת וכללי משרד הבריאות החדשים גורמים לתוספת עלות ניכרת על הטיפול במי המאגר, שמושתת על בעלי המאגרים. וכאשר המשוואה יוצאת מאיזון, ברור לכל בר דעת שהפתרון פשוט לא יעבוד!
מה עושים כדי שהפתרון כן יעבוד? פשוט מאוד: יש להתייחס לכלל הגורמים צרכני המים - מדינה, טבע, חקלאות, כשווים בחשיבותם ולפעול במשותף להכנת תוכנית מקיפה, שכולם יצאו ייצאו ממנה מורווחים - כל גוף והתועלות שלו.
גיליון זה יוצא בסמיכות לתערוכת אגריטק ישראל, שהינה אחת מהתערוכות החשובות בעולם בתחום הטכנולוגיות החקלאיות, מזה כ-40 שנים. אגריטק חושפת ומציגה את היכולות הטכנולוגיות הישראליות המתקדמות בתחום הפיתוח החקלאי הטכנולוגי - ציוד ואביזרי השקיה, חממות וציוד הפנים שלהן, ציוד לרפת ולול, טיפולים לאחר קטיף , אוטומציה ומחשוב ומגוון עשיר של נושאים נוספים, בפני ציבור רחב של בעלי עניין נציגי ממשלות וארגונים עסקיים מכל רחבי העולם. התערוכה והפאנלים שלצדה קנו לעצמם שם ככינוס מקצועי וחדשני המושך אליו אנשי מקצוע, משתתפים ומשקיעים רבים. ארגון עובדי המים גאה להיות חבר בעמותה שיזמה ומנהלת את אגריטק ולסייע בקיומו כבר שנים רבות.
אנו שמחים להרחיב את תחומי הכיסוי שלנו ולפתוח בסדרת כתבות, שיתפרסמו החל מגיליון זה, בנושא פסולת סביבתית, השלכותיה, הטיפול בה ועוד, בהובלת יואב ינון.
ולסיום, אני מבקש להודות לכותבים ולחוקרים שרתמו את הידע שלהם ותרמו במאמריהם לגיליון. לרשות המים, לרט"ג, לתאגיד "מי כרמל", לעמותת צלול, לתחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה ולכל מי שסייע ביצירת התכנים המובאים בפניכם.

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם