שינויי אקלים נצפים וחזויים במזרח הים התיכון והשפעתם על משק המים

לאחרונה הסתיים פרויקט מחקר הידרו-אקלימי אזורי במסגרתו נבחנו המגמות האקלימיות הצפויות באזורנו במאה ה-21 ומה תהיינה ההשפעות על המשקעים ועל מקורות המים באזור. המסקנות עגומות

 

עבודות רבות של חוקרי אקלים מצביעות על מגמה של התחממות כדור הארץ בעשורים האחרונים. החוקרים מייחסים את מגמת ההתחממות לעלייה החדה בריכוזי גזי החממה באטמוספירה, בעיקר פחמן דו חמצני (CO2) שנפלט לאטמוספירה כתוצאה מפעילות אנושית (רק לאחרונה פורסם שריכוזי ה-CO2 הנמדדים באטמוספירה ממשיכים במגמת העלייה וכבר הגיעו ל-400 חלקיקים למיליון לעומת ריכוז של 300 חלקיקים בשנות ה-50 של המאה הקודמת). ה-IPCC (הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים) קבע בדו"ח האחרון שלו, שההיתכנות להמשך מגמת ההתחממות הגלובאלית היא "היתכנות רבה".
על פי המודלים האקלימיים, המשך מגמת העלייה בריכוזי גזי החממה באטמוספירה תגרום להמשך העלייה בטמפרטורה הגלובאלית תוך שונות בין אזורית. מודל אקלימי הינו מערכת של משוואות מתמטיות המתארות את הקשרים והתהליכים באטמוספירה. בעזרת נתונים מטאורולוגים כמו קרינת השמש, כמות אדי המים באטמוספירה, כיווני הרוחות ועוד משתנים, המודלים האקלימיים מחשבים מגמות של פרמטרים אקלימיים כמו כמות גשם במרחב לאורך שנים. המודלים משתמשים בתרחישים שונים של ריכוזי גזי החממה באטמוספירה על מנת לתאר את תנאי האקלים ששררו בעבר, בהווה או לחיזויים בעתיד.
בעוד מידת הוודאות במודלים גבוהה יחסית בכל הנוגע למגמות טמפרטורות, בכל הנוגע למשקעים אי הוודאות גדולה הרבה יותר: בשל השונות הטבעית הגדולה של מופע המשקעים בכל שנה, קשה להצביע על מגמות מובהקות בכמות הגשם כאשר מנתחים סדרות היסטוריות ארוכות. בנוסף קיימים עוד גורמים המשפיעים על מגמות משקעים מלבד מגמת ההתחממות, כמו ריכוזי האירוסולים (חלקיקים מרחפים באוויר) באטמוספירה או מחזוריות טבעית של תקופות גשומות מול תקופות שחונות.
על פי מרבית המודלים האקלימיים הגלובאליים, ההתחממות הגלובאלית גורמת למגמת עלייה במשקעים בקווי הרוחב הגבוהים (בסביבות קו רוחב 50 ומעלה. לשם ההמחשה – גבול קנדה-ארה"ב) ולירידה בכמויות המשקעים בקווי הרוחב הבינוניים והנמוכים (קווי רוחב 40 עד 30 לערך – מיקומה של ישראל לערך). מספר קבוצות של חוקרים בארץ ניתחו מגמות של גשמים ומצאו שב-30 השנים האחרונות חלה ירידה של כ-10-15% בכמויות המשקעים בצפון הארץ (בעיקר בגליל העליון ובצפון רמת הגולן) לעומת יציבות ואף עלייה קלה בכמויות הגשמים במרכז הארץ.
לאחרונה הסתיים פרויקט מחקר הידרו-אקלימי אזורי שנמשך 5 שנים אשר מטרתו היתה ללמוד טוב יותר את המגמות האקלימיות הצפויות באזורנו במאה ה-21 וכתוצאה מכך מה תהיינה ההשפעות על המשקעים ועל מקורות המים באזור. בפרויקט השתתפו נציגים מרשות המים הישראלית, הירדנית והפלסטינאית וכן נציגים ממשרדי ממשלה נוספים כגון משרד החקלאות והשירות המטאורולוגי. הפרויקט התבצע כחלק מה- Executive Action Team) EXACT) אשר במסגרתו מתקיימים פרויקטים אזוריים בנושא מים ב-20 השנים האחרונות, במימון האיחוד האירופאי. את המחקר האקלימי בפרויקט הנוכחי הובילו חוקרים מצרפת והנציגים מהאזור עברו הדרכות בשירות המטאורולוגי הצרפתי.

בעוד מידת הוודאות במודלים גבוהה יחסית בכל הנוגע למגמות טמפרטורות, בכל הנוגע למשקעים אי הוודאות גדולה הרבה יותר

במחקר נעשה שימוש ב-14 מודלים אקלימיים שונים לאזורנו אשר הורצו לתקופה 1970-2100 במסגרת פרויקט CORDEX (Coordinated Regional Climate Downscaling Experiment) העולמי. המודלים סיפקו תוצאות בנוגע למשתנים הבאים אשר חיוניים לתכנון משקי המים באזור: משקעים, טמפרטורות, לחות והתאדות. כל אחד מהפרמטרים הללו הושווה לתקופה הנוכחית (ממוצע לשנים 1980-2010) וכן נבחנו המגמות העתידיות לשנים 2020-2050 ו-2070-2099. במחקר נבחנו התוצאות של ממוצע כל המודלים (ממוצע כזה נקרא "אנסמבל" של מודלים), וכן תוצאות העשירון התחתון והעשירון העליון של כלל המודלים על מנת לקבל טווח של התחזיות. 2 תרחישים של פליטות גזי חממה נלקחו בחשבון לצורך הרצת המודלים (תרחישים אשר נקבעו ב-IPCC האחרון ב-2013):
RCP4.5 – המשך עלייה מתונה יחסית בשיעור פליטת CO2 ביחס למצב שקיים היום
RCP8.5 – הגברה והחמרה בקצב פליטת ה- CO2 ביחס לקצב שקיים היום.
על פי תוצאות המודלים שנותחו בעבודה זאת, המגמות החזויות לאזורנו (ישראל, שטחי הרש"פ וירדן) מדאיגות: צפויה התחממות והתייבשות. מגמות אלו יהיו תוצאה של המשך עלייה בטמפרטורה הממוצעת באזורנו (בהמשך למגמה שאנו רואים בעשורים האחרונים, בהם היתה התחממות של כ-1 מעלה, גבוה מקצב ההתחממות הגלובאלית), פחיתה במשקעים, בעיקר באזורים הצפוניים והמרוחקים מהים התיכון, ועלייה בהתאדות. ל-3 הפרמטרים הללו השפעה מכרעת על המחזור ההידרולוגי.
ההתאדות למשל, הינה המרכיב המשמעותי ביותר במאזן המים באזורנו, כאשר שיעור ההתאדות השנתי הממוצע מגיע לכ-70% בצפון ובמרכז ישראל ולכ-90% בדרומה. המשמעות של כך היא שאם במרכז הארץ (אזור אקוויפר ההר לדוגמה) יורדים כ-600 מ"מ משקעים בממוצע רב-שנתי, כ- 70% מסך כמות זאת מתאדה (כ-420 מ"מ) ורק-30% הנותרים נתרמים למשק המים: כ-25% מחלחלים למי התהום וכ-5% זורמים כנגר עילי בנחלים (כתלות במסלע, בקרקע, בתכסית, בטופוגרפיה ובעוד משתנים פיסיים). במצב כזה לכל שינוי קטן בשיעורי ההתאדות יהיו השלכות גדולות על זמינות המים. התאדות מוגברת תשפיע גם בכיוון של צריכת מים מוגברת להשקיה.

תרשים 1 א'-ב' מציג את מגמות הטמפרטורה הצפויות להתקבל באזורנו (ממוצע מרחבי לשטח של ישראל, הרש"פ וירדן) עד לסוף המאה ה-21, ב-2 התרחישים, RCP4.5 ו-.RCP8.5 הקו השחור מציג את ממוצע 14 המודלים, הירוק הכהה את תוצאות 10% העליונים של המודלים והירוק הבהיר את 10% הנמוכים. ניתן לראות בתרשים 1א' שבתרחיש המתון יחסית צפויה עליית טמפרטורה בטווח של 1.75-2.8 מעלות (כאשר הממוצע הוא 2 מעלות) ואילו בתרחיש החמור יותר הטווח גדל ל-3-4.5 מעלות (כאשר הממוצע של כלל המודלים הוא 3.7 מעלות). תרשים 2 מציג את השינוי הצפוי בטמפרטורה הממוצעת בתקופות 2021-2050 ו-2051-2070 ביחס למצב הקיים בתקופה 1980-2010.

בתרשימים 3-5 ניתן לראות את המגמות החזויות עבור כמויות המשקעים ותרשים 6 מציג את השינוי הצפוי בהתאדות הפוטנציאלית באזורנו בתרחיש RCP4.5 בתקופות 2021-2050 ו-2051-2070 ביחס לתקופה 1980-2010.

סיכום

ההתחממות הגלובאלית הביאה לשינויים בסירקולציה הגלובאלית בכדור הארץ והשפיעה על מערכות מזג האוויר באזורים נרחבים בעולם: יותר גשמים בקווי הרוחב הצפוניים הקרובים לקוטב (אזורים שעשירים גם כך במשקעים וההתאדות בהם נמוכה וקיים בהם עודף מים) ולעומת זאת מגמת התייבשות בקווי רוחב נמוכים כמו אזור הים התיכון (שממילא עני במשקעים וההתאדות בו גבוהה, על כן המים הם משאב במחסור). יותר ויותר מדענים גם קושרים את העלייה בטמפרטורה להקצנה באירועים האקלימיים ובתדירותם: יותר שיטפונות מצד אחד, ויותר בצורת מצד שני. ההבנה היא שמדובר ב-2 צדדים של אותו המטבע.
מדינת ישראל על שטחה הקטן נמצאת באזור המעבר בין האקלים הממוזג לבין האקלים המדברי. האזורים הגשומים במדינה נמצאים בצפונה (בעיקר ברכסי ההרים) ורגישים מאוד לשינויים בתנאי האקלים.
הממצאים המוצגים בעבודה זו תומכים בחשש שמגמת ההתייבשות שאנו רואים כבר במקורות המים הטבעיים (בעיקר בצפון ישראל, באגן הגליל המערבי ובאגן ההיקוות של הכנרת) תלך ותגבר בעשורים הבאים: המשך מגמת הירידה במשקעים תגרום לירידה בהיצע המים הטבעיים במדינה ותחייב השקעה בתשתית לצורך חיבור אזורים אשר מנותקים כיום ממערכת המים הארצית (בעיקר בצפון הארץ ובבקעה) והמשך פיתוח מקורות מים נוספים כמו התפלת מי ים והשבת מי קולחים לצד המשך ייעול השימוש במים במגזר העירוני והתעשייתי ובסקטור החקלאי, כמו גם המשך החיסכון במים מצד הציבור.
מחסור בזמינות ובכמויות המים יורגש, ואולי אף ביתר שאת, גם אצל שכנינו. מצב זה יביא לביקוש מוגבר למים, גם במדינות הצפוניות, לבנון וסוריה, ולכך עשויות להיות השלכות על מקורות מים משותפים (עיליים ותחתיים). הלחץ על מקורות המים הטבעיים והסביבה צפוי לגבור ויהיה צורך לאזן בין הצרכים והביקושים השונים: אספקה למגזר הביתי והעירוני, צריכה חקלאית, טבע, סביבה, נופש ותיירות.
בשנות הבצורת הקשות אשר צפויות לפקוד את אזורנו, תהיה זו משימה לא פשוטה כלל.

עמיר גבעתי - השירות ההידרולוגי, רשות המים This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
הדפסה הורדה

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם