תמצית מחקרים עכשוויים המתנהלים במרכזי המחקר והפיתח (מו"פים) בדרום הארץ

תמצית מחקרים עכשוויים המתנהלים במרכזי המחקר והפיתח (מו"פים) בדרום הארץ

 

 

מו"פ ערבה דרומית - חבל אילות

מחקרים בנושא איכות מים והשקיה במרכז לייעול השימוש במים

אזור הערבה הדרומית מתאפיין בהתאדות פוטנציאלית גבוהה, מיעוט משקעים ובמקורות מים מליחים. ההתאדות הפוטנציאלית השנתית מגיגית הינה כ-3,200 מ"מ, כמות המשקעים השנתית הממוצעת בעשור האחרון היא כ-24 מ"מ. היות ומשק המים באזור זה סגור, כמות המים לשימוש חקלאי מוגבלת ואיכותם נמוכה. מוליכותם החשמלית נעה בין 2.2 לבין 6 דצ"ס/מ'. הבטחת התוצרת החקלאית הטרייה, רווחיותה והקיימות החקלאית של האזור מחייבים לימוד יסודי למציאת ממשקי השקיה שיניבו יבולים גבוהים במינימום מים.
ייעול השימוש במים ודשנים הינו המטרה העיקרית של המחקר בקרקע ומים, וחשיבותו לאור הפיתוח החקלאי המואץ באזור אף עולה. מרכז המחקר שלנו מתמקד בלימוד תהליכים דינמיים המתרחשים בנפח קטן (מיקרו) של מרחב בית השורשים ובהשפעתם על הצמח השלם. יחסי השורש וסביבתו בעקת מים ו\או מלח נלמדים באמצעות מדידה של פוטנציאל המים בפן הביניים שורש-קרקע. במקביל, נבחנות תופעות מקרו הנגזרות מתגובת השורשים למצבי עקה כגון תגובת יבול וצריכת מים של תמרים והשקיה בתדירות גבוהה על גידולי שדה מקומיים. בנוסף, אנו למדים באמצעות מערכות חישה על מצב המים בבית השורשים, על המהלך היומי של השימוש במים ע"י צמחים, ומקישים מכך שתנאי קיצון של אקלים השורר בערבה הדרומית, מחייבים ניהול ממשק מים העוקב באופן רציף אחר דרישות המים של הצמח.

אופטימיזציה של מליחות מי השקיה בגידול שום נקי מווירוס. ניתן לראות את תגובת הצמח לאיכות המים המתבטאת במועד מוקדם של תהליך ייבוש העלווה בטיפולי איכויות המים הנמוכות

 מו"פ ערבה דרומית מתמקד כיום בשני כיווני מחקר עיקריים:

- מחקרים בהם נבדקת השפעת מים מליחים על עמידות גידולים לעקות מים ומלח כאשר הגידולים העיקריים הנבחנים הם גידולי מטע כגון תמרים, ובעיקר המג'הול שהינו הגידול העיקרי באזור (כ-88% ממטעי התמר הם מזן זה), וגידולי שדה כגון שום, בצל, מלון, דלעת, תפו"א, בוטנים ועוד. מטרות המחקרים הן לאפיין את רגישות הגידולים למליחויות שונות של מי המקור ובחינת כדאיות הגידול בתנאים הקיימים;
- מחקרים שמטרתם היא הגדלת יעילות ניצול המים ואופטימיזציה של מערכות השקיה. הניסיונות נערכים בגידולי שדה, ירקות ובגידולי מטע (חצילים, מלונים, עגבניות, רימונים, תמרים ועוד). התנאים המורכבים בחבל אילות (אקלים, איכויות המים, מגוון זנים מצומצם) מהווים אתגר במחקר לפיתוח מערכות השקיה ובקרות השקיה המאפשרות חסכון במים וייעול ניצול המים על ידי השקיה בתדירויות משתנות, על פי דרישות הצמח (השקיית משוב, Irrigation On Demand) ותוך התמקדות בדגימת מצב המים בקרבת השורשים בעזרת חיישנים המפותחים למטרה זו.
השקיה יעילה המתבטאת בישום מים לקרקע בנפח ובעיתוי אופטימליים מובילה למקסימום משקל יבול ליחידת מים .(Water Productivity) תכנון ממשק השקיה מיטבי תלוי ביכולת להעריך את כמות המים הנדרשת לקבלת יבול מיטבי באמצעות החזרת המים שנגרעו מהקרקע בתהליכי האידוי והדיות .ממשק השקיה כולל קביעה של מנת המים לכל אירוע השקיה ושל מרווח הזמן בין אירועים אלו כפונקציה של מכלול המשתנים העיקריים: תנאי האקלים, התכונות ההידראוליות של מערכת ההשקיה, מצע הגידול, מין הצמח וגודלו .ממשק ההשקיה המיטבי כולל הגעה לתכולת רטיבות מיטבית (בדרך כלל גבוהה) באזור בית השורשים במהירות האפשרית, ושמירה על תכולת רטיבות זו במשך כל שלבי הגידול. שמירה על תכולת רטיבות גבוהה וקבועה בבית השורשים מגדילה את זמינות המים לצמח, עקב עומד מים גבוה ומוליכות הידראולית גבוהה יותר בקרקע. ‏דיוק במתן המים, בהתאם לסוג ותנאי הגידול ולתנאי ‏הסביבה בפועל, משמעותי מאוד במצב בו המים ‏להשקיה מהווים גורם מגביל לפיתוח החקלאות (כפי שקורה בישראל בכלל ובעקבה הדרומית בפרט).

ניסוי לבחינת השפעת גומלין של איכות מים ורמות דשן על פול (Vicia faba). מערכת הקרוסלה הנראית בצילום מאפשרת ביצוע מאזנים מדויקים של מים מלחים ודשנים במערכת ניסוי נעה באופן רציף כך שתנאי הגידול שאינם נבדקים הומוגניים ככל הניתן


עלייה במליחות מי ההשקיה גורמת לעלייה במליחות תמיסת הקרקע ומקטינה את קליטת המים על ידי ‏צמחים. ‏הקטנה זו, יחד עם רעילות ספציפית של יונים שונים גורמת לפחיתה ביבול. הפתרון ‏המערכתי ‏להשקיה במים מליחים הוא הגדלה של כמות מי ההשקיה. הגדלה כזו גורמת למיהול של תמיסת ‏הקרקע והקטנת ‏רמת המליחות בה, ולשטיפה של המלחים המצטברים בקרקע אל מחוץ לבית ‏השורשים. ‏בנוסף, עלייה במליחות מי ההשקיה גורמת לתוספת של כמות המלחים הכוללת המוספת לשדה ‏ומגיעה בסופו של ‏תהליך למי התהום. עלייה במליחות מי התהום כתוצאה מהשקיה היא אחד התהליכים ‏העיקריים המסכנים את ‏מקורות מי התהום. לכן, פתרון הבעיות הנ"ל על ידי הגדלת כמות מי ההשקיה במקרה של שימוש במים ‏מליחים מגדיל את כמות ‏המלחים המוספת ומאיץ את תהליך זיהום מי התהום.‏

תודותיי נתונות לד"ר חמוטל בורוכוב ודרול ג'ילט על שיתוף הפעולה והובלת חלק מהמחקרים המוצגים ולצוות המחקר: גלעד הורוביץ, גל אשכנזי ועדי קצמן

מאת: אהוד צאלים, קרקע מים והשקיה, מו"פ ערבה דרומית

 

מו"פ רמת הנגב

מחקרים בהשקיה במים מליחים והתאמת גידולים לתנאי האזור

המרכז הממוקם לא הרחק מהיישוב אשלים, כ-30 ק"מ מדרום לבאר שבע (ממוצע גשמים: כ-70 מ"מ לשנה בלבד), קרוב לשפת נחל הבשור, הוקם במטרה לפתח שיטות גידול, השקיה, דישון ועיבוד של גידולים חקלאיים והתאמתם לתנאים האקולוגיים הייחודיים של האזור. זאת, באמצעות ייזום סקרים, מחקרים עיוניים וניסויים רבים בשטח.

ייעול השקיה בחוחובה

 ברמת הנגב ישנם קידוחים לאקוויפר עמוק וגדול של מים מליחים, הנמצאים בזמינות גבוהה ובמחיר נמוך יותר ממים שפירים או מושבים. בשנת 2016 חקלאי רמת הנגב השתמשו בכ-8 מיליון מ"ק של מים מליחים (כ-4.5 דציסימנס/מ') ובכ-10 מיליון מ"ק מים שפירים (כ-0.4 דציסימנס/מ'). חקלאי הירקות של רמת הנגב מוהלים את המים המליחים במים שפירים בכדי להגיע למים עם מליחות של 1.5-3 דציסימנס/מ'. אנו, במו"פ רמת הנגב, בוחנים את השפעות ההשקיה (רמת מליחות, כמות ותדירות ההשקיה) על כמות ואיכות היבול זה יותר מ-30 שנה.

עיקר השימוש במים מליחים נועד לחסוך את העלויות הגבוהות של המים הדרושים לגידול, והשבת המינרלים החסרים במים המותפלים המגיעים היום לחקלאים ע"י מהילתם לרמות שונות של מליחות. מחקרים שעשינו ברמת הנגב מצאו שהשקיה של ירקות ועלים במים מליחים מפחיתה את כמות היבול ופוגעת באיכותו. לעומת זה, השקיה במים מליחים מהולים במים שפירים יכולה להעלות את היבול, לשפר את האיכות ולחסוך בדישון. לדוגמה, נמצא שהשקיה במים מליחים שנמהלו לכ-3 דציסימנס/מ' שיפרה את המתיקות (תכולת גלוקוז) ואת הטעם של עגבניות שרי. כיום, רוב חקלאי רמת הנגב משקים על פי ההמלצות שנבעו מהניסויים במו"פ. כמו כן, החקלאים מתעדכנים באופן קבוע בתוצאות המחקרים על מנת לשפר את משטר ההשקיה.
לדוגמה, לפני 30 שנה נטענו 13 זנים של עצי זית שמושקים עד היום ברמות מליחות שונות. מצאנו שישנם זנים שבהם השקיה במים מליחים של כ-4.2 דציסימנס/מ' מעלה את יבול הזיתים ואת תכולת השמן שלהם. לפיכך, מתחילת שנות ה-2000 ענף הזית לשמן הפך לענף המטעים המוביל באזור. מעקב ארוך טווח של השפעת השקיה במים מליחים הראה שישנה ירידה ביבול עם השנים. על אף הירידה ביבול, השקיה במים מליחים הינה כלכלית יותר מהשקיה במים שפירים במשך לפחות 25 שנה.
במחקר אחר מצאנו שהשקיה במים מליחים במשך 25 שנה בתוספת של שטיפות פעמיים בשנה, לא גרמה להצטברות מלחים ולניתרון הקרקע ושאין הבדל משמעותי בתכונות הקרקע בין השקיה במים מליחים והשקיה במים מהולים. כיום אנו ממשיכים לבדוק את ההשפעות ארוכות הטווח של השקיה במים מליחים על עצי זית וייעול השטיפה של המלחים המצטברים בקרקע.
בנוסף לזית, בדקנו את ההשפעות של השקיה במים מליחים על עצי רימון. על פי התוצאות שלנו, המלצנו לחקלאי הנגב לגבי הזנים המתאימים ביותר ומשטר ההשקיה האופטימלי. כיום אנו ממשיכים לבדוק את ההשפעות ארוכות הטווח של השקיה של רימון במים מליחים. כמו כן, אנו בודקים את ההשפעות של שימוש ברשת צל בחודשי הקיץ והסתיו.
בשנים האחרונות ישנו ביקוש גדול לחוחובה ובעקבות כך ישנן הרבה נטיעות של חוחובה ברמת הנגב. בכדי לייעל את ההשקיה של צמח זה, אנו בודקים את ההשפעה של מים מליחים (שמונה רמות של מליחות) על היבול. מתוצאות ראשוניות, נראה שהשקיה במים מליחים אינה פוגעת באופן משמעותי ביבול החוחובה.

סליקורניה, תחליף צמחי למלח

 מו"פ רמת הנגב מבצע ניסיונות השקיה גם בצמח התבלין סליקורניה, שהינו צמח הלופיט הגדל בסביבה מלוחה באופן טבעי. סליקורניה, ששמו העברי 'פרקן עשבוני', משמש כתחליף צמחי למלח. בנוסף לבדיקת משטר ההשקיה, שיפרנו את האגרוטכניקה של כל שלבי גידול הצמח. כיום מושקים במים מליחים כ-300 דונם של סליקורניה ברמת הנגב.

בנוסף לניסיונות בהשקיה ברמות מליחות שונות, אנו מבצעים ניסיונות של ייעול כמות ותדירויות ההשקיה. בעבר נמצא שהשקיה במים מהולים במליחות של כ-1.5 דציסימנס/מ' נותנת את היבול המיטבי של פלפלים קטנים מסוג סוויט-בייט. כיום אנו בודקים השפעת שינויים בכמות המים המושקים (ביחס להתאדות הפוטנציאלית – פנמן) על היבול של פלפלים מסוג זה. בנוסף, אנו בודקים את ההשפעה של תדירויות שונות של השקיה (אותו כמות מים אך במנה אחת או מחולק ל-13 מנות) על היבול של עגבניות גדולות. את התוצאות נכניס למודל שיאפשר לקבוע את תדירות ההשקיה האופטימלית.

מאת: מורן סגולי, חוקר קרקע ומים, מו"פ רמת הנגב

 

מו"פ שה"מ לכיש

מחקרים בשימוש במי קולחים להשקיית מטעים

מו"פ לכיש הינו חלק ממערך המו"פים האזוריים של משרד החקלאות. אולם, בשונה משאר המו"פים, מו"פ לכיש אינו מו"פ אזורי אלא מו"פ ייעודי למחקרים בתחום ההשקיה במי קולחים תוך התמקדות בהשפעת הקולחים על גידול מטעים.
מו"פ לכיש נמצא בחוות לכיש הממוקמת בפאתי אזור התעשייה של העיר קריית גת. המו"פ במתכונתו הנוכחית מנוהל על ידי שה"מ והחל את פעילותו בשנת 2010. התשתית הפיזית של המו"פ כוללת כ- 150 דונם מטעים וכ-200 דונם של פלחה, שלוש חממות מתקדמות ובית רשת. המו"פ מקבל קולחים שניוניים המגיעים ממתקן הטיהור של קריית גת. כמו כן קיימת במו"פ תשתית, שהינה ייחודית בישראל, הכוללת מתקן לטיפול בקולחים השניוניים לקבלת קולחים בדרגות טיהור של קולחים שלישונים וקולחים רביעוניים. בנוסף, יש בחווה מקור של מים שפירים לצורך טיפולי ביקורת.

ניסוי בהשפעת כנות בזני גפן מאכל שונים בציר - יולי 2014

לקיום מחקרים בישראל בנושא השפעת השקיה בקולחים חשיבות עליונה, משום שכיום כ- 40% מהמים המשמשים להשקיה בחקלאות הינם מי קולחים. בעתיד צפוי שחלקם היחסי של הקולחים במים העומדים לרשות החקלאים יגדל ויגיע לכ- 60% בשנת 2030.
במו"פ מתבצעים כיום 16 ניסויים במטעים שונים )הדרים, שקד, אפרסק, זית, גפן, רימון, אפרסמון, תאנים, גואיבה, אבוקדו, פקאן) הבוחנים את השפעת השקיה במי קולחים באיכויות שונות וממשקי השקיה שונים בהשוואה להשקיה במים שפירים. המחקרים מובלים על ידי מדריכי שה"מ בשיתוף עם חוקרים ממינהל המחקר החקלאי ו/או האוניברסיטה העברית בירושלים.
בסוף שנת 2015 (בתום עונת ההשקיה) בוצע דיגום קרקע אינטנסיבי לצורך הערכת השפעת השקיה בקולחים (מוליכות חשמלית 1.35-1.70 דצ"ס/מ'; מנת ספיחת נתרן [SAR] 4-7), בהשוואה לזו של מים שפירים (מוליכות חשמלית 0.35-0.75 דצ"ס/מ'; SAR 1-2), על תכונות קרקע שונות ב-5 גידולים שונים: זית, שקד, אפרסק, רימון והדרים. נלקחו דוגמאות קרקע בשכבות של 30 ס"מ עד לעומק 120 ס"מ ב-4 חזרות בכל איכות מים. השקיה בקולחים לא גרמה לעלייה בתכולת החומר האורגני בקרקע. מאידך, כצפוי, השקיה בקולחים גרמה לעלייה במליחות של תמיסת הקרקע שהתבטאה בעלייה במוליכות החשמלית של 1-2 דצ"ס/מ'. השקיה בקולחים גם גרמה לעלייה ב- SAR של תמיסת הקרקע מערכים של 1-2 במים שפירים לערכים של 4-6 בקולחים. במקביל חלה גם עלייה באחוז הנתרן הספוח בקרקע (ESP) לערכים דומים, אולם טרם הבחנו בהצטברות של נתרן ספוח בתת-הקרקע (עומק 60-120 ס"מ) לערכים >8 הידועים כבעלי פוטנציאל לגרימת נזק למבנה הקרקע, כפי שדווח במחקרים קודמים (Levy et al., 2014; Biosys. Engin. 128:4-10 ).

ניסוי באמצעים להאטת המלחה באפרסק המושקה במי קולחים נטיעה - יולי 2011

בנוסף, עד לאחרונה אופיינו מי הקולחים במתקן הטיהור בקריית גת ברמות גבוהות של אשלגן שהגיעו במקרים רבים לערכים >120 מג'/ל'. ערכים אלו אינם אופייניים למי קולחים מטוהרים והמקור לאשלגן היה שפכי מפעל אינטל שתורם כמחצית מהשפכים שמגיעים למתקן הטיפול בקריית גת. כתוצאה מכך, הצטבר אשלגן ספוח (EPP) בשכבת הקרקע העליונה (0-30 ס"מ) לרמות גבוהות מאוד בהשוואה לרמה הנצפית בקרקע המושקית במים שפירים (איור 1).
לתופעה זו יש השלכות מבחינה דישונית. ריכוזי האשלגן הגבוהים במי ההשקיה וכן האשלגן הספוח יכולים להוות מקור לאשלגן לצמח וכך ניתן אולי לצמצם בדישון אשלגני. כמו כן, רמות אשלגן ספוח גבוהות (>20) בקרקע יכולות לגרום לפגיעה מסוימת ביציבות מבנה הקרקע. ואכן, כבר לאחר 5 עונות השקיה ניתן היה להבחין שהשקיה במי קולחים גורמת לפגיעה ביציבות התלכידים בשכבות הקרקע העליונות (איור 2). תופעה זו מצביעה על האפשרות של פגיעה ביציבות מבנה הקרקע ובכושרה להוליך מים ויסודות הזנה בעקבות העשרת הקרקע הן בנתרן והן באשלגן ספוחים שמקורה בהשקיה ממושכת במי קולחים.
מבחינת יבולים, מוקדם מידי להבחין בתוצאות או מגמות פורצות דרך באשר להשפעת השימוש במי קולחים להשקיית מטעים.

מאת: צוות המו"פ

 

מו"פ דרום

מחקרים למציאת פתרונות לבעיות עכשוויות ופיתוח ארוך טווח

מוקד פעילותו של מו"פ דרום, המו"פ האזורי הראשון שהוקם בישראל, הוא בתחנת הניסיונות שבחוות הבשור. המו"פ משרת את המועצות האזוריות אשכול, שדות נגב ומרחבים, בשיתוף קק"ל, משרד החקלאות, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, החטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית, חוקרים ממינהל המחקר החקלאי, מכוני מחקר ואוניברסיטאות, ומו"פים אזוריים נוספים בארץ.
כמו המו"פים האזוריים האחרים, גם מו"פ דרום עוסק במציאת פתרונות הן לבעיות העכשוויות המאפיינות את החקלאות באזור, והן בפיתוח ארוך טווח בתחומים של טכנולוגיות ייצור והחדרת מוצרים חדשים, תוך ניצול היתרונות היחסיים של האזור.
לאחרונה משקיעים חוקרי המו"פ מאמצים במחקר בנושא ייעול הרווחיות של שימוש במים לחקלאות בגידולי שדה. למטרה זו הוקמו לאחרונה במו"פ ארבעה שדות קבועים, כל אחד בגודל של 10 דונם כאשר בכל שדה הוצבו ארבע ליזימטרים - כלי מחקרי המשמש בעיקר ככלי להערכת אוופוטרנספירציה (דיות והתאדות) ופוטנציאל זיהום הקרקע ומי התהום. הליזימטר הינו 'עציץ' גדול (כשני מ"ק קרקע) שנמצא על משקל, השוקל את הקרקע באופן רציף. הפרשי המשקלים מאפשרים לחשב את כמות המים שנכנסה לליזימטר (גשם והשקיה) וכמות המים שיצאה (נקז, דיות והתאדות). בדיקות כימיות של הנקז מלמדות על פוטנציאל זיהום הקרקע ומי התהום על ידי חומרי הדישון וההדברה שירדו אל מתחת לבית השורשים.

ליזימטר, כלי מחקרי להערכת אוופוטרנספירציה

בכדי שהמחקר יהיה רלוונטי לחקלאי האזור, אנו מגדלים את גידולי השדה באותו אופן כמו החקלאים המקומיים, תוך התייעצות איתם ועם מדריכי שה"מ. מחזור הזרעים של השדות גם הוא כמו של חקלאי האזור וכולל תפוחי אדמה, בוטנים, גזר, בטטות, בצל, גזר, צנונית, חיטה, שעורה ותירס.
השימוש בליזימטרים מאפשר לחשב את ההשפעה של משטר ההשקיה (כמות ההשקיה, תדירותה ותזמונה) על תצרוכת המים של הצמחים בתקופות גידול שונות, ועל איכות וכמות היבול. כמו כן, אנו יכולים לבדוק את השפעות איכות המים (מים מושבים של שפד"ן מול מים מותפלים) על תצרוכת המים של הצמח, ניצול חומרי דישון, יבול וזיהום.
בנוסף, השדות הקבועים משמשים פלטפורמה לשיתופי פעולה על ידי חוקרים ממוסדות שונים (אוניברסיטת בן גוריון, מינהל המחקר החקלאי במכון וולקני, גילת). לדוגמה, שיתופי הפעולה לשנה הבאה כוללים:

  1. פיתוח ואימות של אלגוריתם לצילום תרמי לניטור עקות מים בצמחי תפוחי אדמה;
  2. כימות ההטרוגניות של תוחלת המים בקרקע בתוך שדות חקלאיים. הכימות יעזור לחקלאים להבין את היתרונות והמגבלות של שימוש בטנסיומטרים (המודדים את מתח המים בקרקע) ועל ידי כך לקבל החלטות על משטר השקיה שמבוסס על טנסיומטרים.

צילום תרמי לניטור עקות מים

רק השנה סיימנו להקים את כל המערכת, אך יש לנו כבר תוצאות מהשנים האחרונות שבהן רק חלק מהמערכת היתה פעילה. לדוגמה, בדקנו את השפעת כמות ותדירות ההשקיה של בוטנים בשלבי הגידול השונים על כמות ואיכות היבול. בהתבסס על תוצאות הניסויים האלו, משטר ההשקיה המומלץ עודכן בשנה שעברה ומסקר ראשוני עולה שכשני שליש משדות הנגב המערבי המגדלים בוטנים (כ-21,000 דונם) שינו את משטר ההשקיה שלהם בעקבות המלצותינו.

מחקרים נוספים שמתקיימים או עתידים להתקיים במו"פ בשנים הקרובות כוללים:

  1. שימוש בהידרופוניקה לגידול ירקות בבתי צמיחה. גידול צמחים במים ללא קרקע מקבל תנופה בעולם ויש לו פוטנציאל גם לחקלאי הנגב. בנוסף לחסכון במים ודשן, גידול הידרופוני יכול לפתור בעיות של מחלות קרקע וחיטויי קרקע.
  2. ייעול תדירות וכמות ההשקיה בגידולי ירקות (פלפל, שרי, חציל, וכו') בבתי צמיחה. על ידי שימוש בליזימטרים שמיועדים לבתי צמיחה, אנו יכולים למדוד את תצרוכת המים של הצמחים בבתי צמיחה שונים וליעל את משטר ההשקיה. בעבר בוצע במו"פ דרום מחקר דומה על גידול עגבניות בחממות ששינה את המלצות ההשקיה של עגבניות בנגב.
  3. פיתוח טכנולוגי לקביעת כמות המים הנדרשת להגעה לקיבולת שדה (תוחלת המים של קרקע רוויה שמנוקזת) בבתי צמיחה. חקלאים יכולים להשתמש בטנסיומטרים לקבלת מידע על תזמון ההשקיה, אך כרגע אין מכשיר ישים שיאפשר להם לדעת כמה להשקות. אנו מנסים לפתח מכשיר שמבוסס על שילוב בן טנסיומטר לליזימטר המותקן בעומקים שונים, שייתן לחקלאים מידע על כמות ההשקיה הדרושה.
מאת: מורן סגולי, חוקר קרקע ומים, מו"פ דרום

 

הדפסה הורדה

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם