הפלרה - בעד ונגד

בעקבות פסיקת בג"ץ שנתנה תוקף להמשך הפלרת המים בישראל, "מים והשקיה" מביא כאן פאנל דעות בנושא. למרות המחקרים הרבים שנעשו במהלך השנים, ההפלרה עדיין שנויה במחלוקת, כפי שתוכלו להיווכח מהדברים המובאים כאן

בחודש נובמבר האחרון, פסק בג"ץ כי הפלרת מי השתייה בישראל תימשך, למרות שנפל פגם משמעותי בדרך בה החליט על כך סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, תזכורת: שרת הבריאות הקודמת, יעל גרמן, הפסיקה את ההפלרה ואילו ליצמן החליט לחדש אותה. הבג"ץ הוגש נגד ההחלטה, בטענה שליצמן לא התייעץ כנדרש לפי חוק המים, וגם נגד ההחלטה לגופה. בג"ץ מצא פגם בהתנהלות של ליצמן ולמרות זאת החליט שלא לבטל את תקנות ההפלרה, משום שסגן השר קיים התייעצות בדיעבד וגם משום שוועדת הפנים של הכנסת אישרה את תקנות ההפלרה. חשוב לציין, כי למרות ההחלטות והפסיקה עדיין לא מתקיימת הפלרה בישראל, בשל בעיות תקציביות. נושא ההפלרה שנוי במחלקות כבר שנים, לא רק בישראל אלא בעולם כולו.
בהמשך, תוכלו לקרוא הסברים על ההפלרה וגם דעות לכאן ולכאן של גופים ושל מומחים שונים.

משרד הבריאות: להחזיר את ההפלרה

בדיון שהתקיים במשרד הבריאות ביוני 2015, הוחלט כי קיים צורך להשיב את הפלרת מי השתייה, בהתאם לעמדת אנשי המקצוע במשרד ואיגודי רופאים מחוץ למשרד. סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, ביקש להכין תיקון מתאים לעדכון תקנות מי השתייה. התיקון הוגש לאישור וועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ואושר במרץ 2016.
בישראל הופלרו מי השתייה במשך עשרות שנים. בשנת 2001 עודכנו תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי השתייה), ונקבעה חובת הפלרה ביישובים בהם מעל 5,000 תושבים. באוגוסט 2014 עודכנו התקנות, והופסקה ההפלרה בישראל.
בעקבות דיונים מקצועיים בנושא, משרד הבריאות קידם תיקון תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי השתייה) במטרה להשיב את העשרת מי השתייה בישראל בפלואוריד. המשרד התבסס על מחקרים רבים בעולם שהוכיחו את יעילות ההפלרה. נמצא כי קיימת עששת ברמות גבוהות יותר בקרב ילדים ומבוגרים באזורים בהם ריכוז הפלואוריד במי השתייה נמוך, וכי לאחר הפלרה של מי השתייה נצפתה ירידה משמעותית של 30% בשיעור התחלואה בעששת בקרב ילדים ומתבגרים.
יתרונות ההפלרה הוכחו גם במחקרים שנערכו בישראל: במחקר שערך משרד הבריאות נמצא כי באזורים בהם המים מופלרים יש הרבה פחות תחלואה בעששת.
כמו כן, במחקר שערך איגוד רופאי הילדים בישראל נמצא כי באזורים לא מופלרים יש יותר אשפוזים בגלל סיבוכי עששת כגון דלקות בלסתות ובאזור החניכיים.
במחקרים מהארץ ומהעולם נמצא כי הפלואוריד – המוסף למים בתהליך ההפלרה ועומד בתקנים הבינלאומיים והישראלים המחמירים – מתפרק מיידית ל- ־F הזהה לפלואוריד הטבעי.
חומר זה נמצא בשימוש בתהליך ההפלרה בארה"ב ובאירופה. יודגש כי מחקרים הוכיחו שתהליך ההפלרה אינו מוסיף כל סיכון לאורגניזמים בסביבה או לסביבה עצמה.
הפלרת מי השתייה נחשבת להישג בתחום בריאות הציבור, ויעילותה רבה מאוד במיוחד בקרב אוכלוסיות ממעמד סוציואקונומי נמוך, אשר נמצאות בסיכון גבוה יותר לתחלואה דנטלית. ארגוני הבריאות המובילים בעולם כמו ארגון הבריאות העולמי CDC (המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית) ו- ,SCHER ועדה של האיחוד האירופי (Scientific Committee on Health and Environmental Risk) תומכים בהפלרה.

CDC הגדירו את ההפלרה כאחד מ-10 ההישגים הגדולים של בריאות הציבור.
גם בישראל קיימת הסכמה בקרב גופים מקצועיים רבים לגבי יתרונות ההפלרה, ביניהם: איגוד רופאי בריאות הציבור, איגוד רופאי הילדים בישראל ועמותת רופאי השיניים בישראל.
הפלרה נהוגה בכ-30 מדינות בעולם, ביניהן אנגליה, אירלנד, אוסטרליה, ארה"ב, ברזיל, ניו זילנד, קנדה צ'ילה ועוד. בסינגפור והונג קונג 100% מהאוכלוסייה צורכת מים מופלרים. כ-75% מאוכלוסיית ארה"ב, 50% מאוכלוסיית ניו זילנד ומרבית אוכלוסיית אוסטרליה צורכות מים מופלרים.
השפעותיו הבריאותיות של פלואוריד, ככל חומר אחר, תלויות במינון בו הוא ניתן. מרבית המחקרים לא מצאו סיכונים בריאותיים בחשיפה למים מופלרים. תופעת הלוואי העיקרית הנקשרת להפלרה הינה פלאורוזיס המתבטא בכתמים על גבי השיניים ותלויה במינון ובמשך החשיפה. בריכוזי ההפלרה שהיו נהוגים בישראל הסיכון לפלאורוזיס נמוך מאוד, כפי שהודגם במחקר שנערך לאחרונה בו לא נמצא הבדל בשיעורי הפלואורוזיס המשמעותי בין אזורים שבהם הופלרו המים לבין אזורים שבהם המים לא הופלרו.
בספרות הרפואית מתוארים מחקרים אשר בחנו את הקשר בין הפלרה לתחלואה בסרטן. יש להדגיש כי מרביתם לא מצאו קשר בין הפלרה ותחלואה בסרטן, ומיעוט המחקרים שבהם נמצא קשר לא היו באיכות מספקת כדי לשלול הטיות אפשרויות על מנת להתוות מדיניות השוללת הפלרה. בעבר הודגם קשר בין מינונים גבוהים מאוד של פלואוריד במי השתייה להשפעות שונות על התפתחות קוגניטיבית. קשר זה לא הוכח לגבי הריכוזים שבהם נעשה שימוש בארץ להפלרת המים. בריכוזים הנמצאים במים לאחר הפלרה, לא קיים סיכון בריאותי מסוג זה ואילו התועלת אופטימלית.
למרות מדיניותו של סגן השר ופעולות הנהלת המשרד מאז 2015, נכון לינואר 2019, עדיין אין הוספת פלואוריד למי השתייה בישראל. עלות התועלת של הפלרת מי השתייה יוצאת דופן בכל היבט. בקהילות שגודלן בין 1000 ל 100,000 תושבים, כל שקל שמושקע בהפלרה חוסך בממוצע 20 שקלים בטיפולי השיניים (סקר רחב בארה"ב, 2016).
עם כל זאת, הנושא התקציבי הוא המעכב בשלב האחרון את יישום ההפלרה.

השפעת ההפלרה על המים והסביבה (הצמח והקרקע)

רמי הלפרין, מהנדס יועץ לבריאות וסביבה

הפלואוריד הוא אניון של אטום הפלואור. הוא נמצא באופן טבעי בקרקע, וממנה חודר למי התהום. בישראל הריכוז במים הטבעיים בצפון נמוך מאד (0.1-0.2 מג"ל) ואילו בערבה הוא גבוה מאד (כ-2 מג"ל). מחקרים של עשרות בשנים מצאו שהשפעת הפלואוריד שבמי השתייה על הבריאות, משתנה בהתאם לריכוז הפלואוריד במים. בריכוזים עד 1 מג"ל יש לפלואוריד השפעה מיטיבה מאד על בריאות השן, היות שהפלואוריד מחזק את עמידות אמייל השן ומוריד את התחלואה בעששת. כתוצאה יש גם פחות אשפוזים בגלל סיבוכי עששת. בריכוזים גבוהים הפלואוריד במי שתייה יכול לגרום לתחלואה. בעקבות המחקרים קבעו מרבית המדינות המפותחות בעולם תקנים לריכוז המירבי של פלואוריד המותר במי השתייה (ריכוז המונע תחלואה). ארגון הבריאות העולמי והאיחוד האירופי קבעו תקן של 1.5 מג"ל. ה-EPA בארצות הברית קבע תקן של 4 מג"ל. בישראל נקבע תקן של 1.7 מג"ל. היות שריכוז הפלואוריד במים באזורים רבים נמוך מדי, התחילו לפני 73 שנים להוסיף פלואוריד למי שתייה ("הפלרה") בארה"ב, והורידו בכך את התחלואה בפלואורזיס בשיעורים ניכרים. כיום כ-75% מתושבי ארה"ב שותים מים מופלרים, וכן בעוד מדינות רבות בעולם. בארץ הטיפול הראשון בנושא נעשה דווקא בערבה, וכלל התפלה של מי השתייה שהקטינה את ריכוז הפלואוריד במים. רק מאוחר יותר התחיל התהליך של הפלרת מי השתייה. בארץ, כשמחצית עד 80% ממי השתייה הם מים מותפלים, שבהם אין כלל פלואוריד, יש חשיבות עליונה להפלרה. ההפלרה מבוצעת על ידי הוספת חומצה פלואורוסיליצית או אבקה של נתרן פלואוריד, המתמוססות במים ומוסיפות למים את הפלואוריד. יש להדגיש שהמים "לא יודעים" מהיכן נוסף להם יון הפלואוריד, ממקור טבעי או ממתקן ההפלרה, והשפעת המים על האדם או הסביבה היא זהה בשני המקרים. ההוספה של פלואוריד למי השתייה לא שונה באופן מהותי מההוספה של סידן ומגנזיום למי השתייה המותפלים, תוספות שמרבית תושבי המדינה מעוניינים בהן.
כאמצעי זהירות, כל התקנים של הפלרת מי שתייה מגבילים את ריכוז הפלואוריד במים המופלרים עד מקסימום 2/3 מהריכוז המירבי המותר במים.
ההשפעה של ההפלרה על המים ועל מערכות המים, היא זניחה (אם בכלל). מרבית ההפלרה בארץ בוצעה על ידי תוספת חומצה פלואורוסיליצית, שמורידה במקצת את רמת ה-pH, אבל לא יותר מזה. החומצה שמוסיפים למים היא אמנם קורוזיבית, אך התוספת למים היא בריכוזים מזעריים וההתמוססות במים היא מיידית ופרט להורדת ה-pH אין שינויים אחרים במים.
הפלואוריד שנוסף למים מתנהג במים בדיוק כמו הפלואוריד במי המקור הטבעיים וגם המים עצמם מתנהגים במערכות המים, בדיוק כמו מים עם פלואוריד "טבעי".

השפעה של ההפלרה על הקרקע ועל גידולים חקלאיים

בארץ הפלואוריד בקרקע נמצא בשיווי משקל עם הגיר. הפלואוריד שלא מגיב עם הסידן והמגנזיום שבקרקע, נמצא בתמיסת הקרקע ויכול להיקלט על ידי הצמחים, היכולים לסבול מנזק עלוותי. המחוקק קבע לכן מגבלות על ריכוז הפלואוריד בקולחים המשמשים להשקיה חקלאית, בין 1 (EPA) עד 2 מג"ל (התקנים בארץ). היות שמים מופלרים מכילים פחות מ-1 מג"ל פלואוריד, אין סכנה שהריכוז בקולחים יעלה על התקן.

השפעה של ההפלרה על מי התהום

היות שמרבית המים הביתיים הופכים לשפכים ולאחר טיהורם משמשים כקולחים להשקיה חקלאית, נטען בזמנו כי ההשקיה בקולחים תגרום לעלייה בריכוז הפלואוריד במים התהום באזורים המושקים.
בהתחשב שריכוז הפלואוריד במים המופלרים הוא פחות מ-2/3 מהריכוז המותר במי שתייה, והריאקציות שנגרמות בקרקע, ריכוז הפלואוריד במי התהום לא יעלה מעל לריכוז המותר.

ההפלרה אינה חיסון

אהוד לשם, בת-ציון שלומי, גדעון אורון

ההפלרה אינה חיסון נגד עששת, להיפך; העולם הפסיק להרעיל את הציבור בחומצה פלורוסיליצית לאור מאות המחקרים המציגים את סכנותיה . לפניכם מבחר מייצג של עובדות המחזקות את הדרישה שלא לחדש את ההפלרה.
ד"ר זוסמן, מנהל אגף בריאות השן במשרד הבריאות (21.6.2006):
"...לא צריך פלואוריד כדי למנוע עששת. לא תאכלו סוכר – לא תהיה עששת... פלואוריד זה לא חיסון".
ב-2012 הגישה עמותת "איזון חוזר" עתירה (8173/12) כנגד משרד הבריאות. החלטת המדינה (29.7.2013):
"רשמנו לפנינו התחייבות המדינה כי בתוך שנה תופסק הפרקטיקה של הוספת פלואוריד למי השתייה". לאחר ההחלטה פרסם המשרד: "עם ביטול חובת ההפלרה תצטרף ישראל לרוב המוחלט של מדינות העולם בהן אין חובת הפלרה. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי ישנה ירידה בעששת גם במדינות שלא הפלירו את מי השתייה".
כשהתחלפה הממשלה, החליט סגן השר ליצמן להחזיר ההפלרה.
היועצת המשפטית של משרד התשתיות התנגדה: "השר רשאי להתקין תקנות על פי סעיף 52ב(א)(1) לפקודת בריאות העם, 1940, לשם שיפור איכות המים ולא לשם כפיית תרופה". חוק זכויות החולה, 1966 אומר: '(א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה'.

החדרת הפלואור אינה "בהסכמה מדעת" של כלל הציבור.
דו"ח יחידת המחקר של הכנסת (2011): "יש הרואים בהפלרה תהליך 'ידידותי לסביבה', מכיוון שהכימיקלים שבהם משתמשים בתהליך זה (חומצה פלואורוסיליצית) הם תוצרי לוואי של ייצור תעשייתי של דשנים זרחניים. לפיכך בזכות ההפלרה קטנה כמות הפסולת הרעילה לטיפול". האם קיבות הציבור הן כלי קיבול לפסולת רעילה?
מאות מחקרים מציגים נזקי בריאות מההפלרה: סרטן העצמות, פגיעה בתפקוד בלוטת התריס, במערכות העיכול והעור, ביכולות קוגניטיביות, בפעילות אנזימים רבים, ברמת המשכל (IQ) ואחרים.
השופט בדימוס שלמה שהם בהיותו "נציב הדורות הבאים" הביע התנגדות להפלרה בדוח 2003-2004 בו התריע גם על "נזקיה לסביבה".
רבעון הלמ"ס (2004): "...נמצא כי המגמה הכללית ב-50 השנים האחרונות היא עלייה בשיעורי הימצאות העששת, במיוחד במקומות שבהם הוסף פלואוריד למים".
המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות (2014): "ב-2002 היה שיעור העששת 54%, וב-2014 – 63%". כלומר, בתקופת ההפלרה (2002–2014) גדל שיעור העששת ב-16.6%.
ב-2011 נחתמה הצעת חוק לביטול ההפלרה (ח"כ והבה) בידי 57 ח"כים מכל סיעות הבית. החוק לא התקבל בשל משמעת קואליציונית. "שלמות הקואליציה" חשובה מבריאות הבוחרים?
ד"ר קרלסון, חתן פרס נובל לרפואה לשנת 2000: "... בדקתי ביסודיות את הספרות המדעית ואת הטיעונים בעד ונגד ההפלרה. מסקנתי ברורה: פלואוריד הוא תרכובת פעילה מאוד שפועלת על מגוון אנזימים ורקמות בגוף... בריכוזים לא גבוהים בהרבה מאלו המומלצים, יש לו פעילויות רעילות גלויות".

ד"ר אוסמונסון, רופא שיניים, מתאר את הסכנות שבהפלרה2 ומצביע על השתקה מצד הרשויות תוך איום בשלילת רישיון העיסוק ברפואת שיניים בארה"ב של רופאי שיניים שידברו נגד הפלרה3.
ד"ר בארק, כימאי ראשי לשעבר במוסד NCI הלאומי לסרטן בארה"ב מצא כי מאז שנות ה-1950, חלה עלייה גדולה בתמותה מסרטן בערים המפלירות, כשבלא-מפלירות התמותה נותרה נמוכה. ד"ר בארק מציג את ההפלרה כרצח המונים4.
מחקרים על נשים הרות (במקסיקו ובקנדה) שהיו חשופות לפלואוריד - לילדיהן הפרעות קשב ומנת משכל נמוכה יותר.
ד"ר הירזי, כימאי בכיר במטה EPA (יוני 2000): "...אם החומר הולך לאוויר, לנהר... זה מזהם. במי השתייה – על אחת כמה וכמה!"
If this stuff gets out into the air, it’s a pollutant; if it gets into the river, it’s a pollutant; if it gets into the lake, it’s a pollutant; but if it goes right straight into your drinking water it’s not a pollutant. That’s amazing!”

 

אדם טבע ודין: פספוס של דיון נרחב יותר בנוגע לאיכות מי השתייהחיסון

בג"ץ דחה לאחרונה את עתירת הח"כיות כהן פארן וגרמן נגד חובת ההפלרה הכללית של מי השתייה בישראל. בבסיס העתירה עמד הפגם שנפל בהליך, שנבע מכך שבהחלטתו להשיב את חובת ההפלרה, שר הבריאות לא התייעץ, כמתחייב, בוועדה המייעצת לאיכות מי שתייה. בוועדה חברים אנשי אקדמיה, רופאי בריאות ציבור, נציגים ממשרדי הממשלה, ונציגי ציבור. השופטים הכירו בכך שהתייעצויות שהתקיימו בדיעבד ו"בטרם הפכה ההחלטה למעשה עשוי" מתקנות את הפגם, והכשירו את הדרך להשבת ההפלרה.
למרות ההחלטה, טרם נכנסה לתוקפה חובת ההפלרה והנושא, נכון להיום, נתון עכשיו לוויכוח סביב נושא התקצוב.
נושא הפלרת המים מסעיר את תושבי ישראל מזה שנים רבות. כל צד בוויכוח מגייס לטובתו מומחים שמצדדים בטיעוניו ונתונים ומחקרים שמחזקים את עמדותיו. האמת היא שמדובר בסוגיה מורכבת שכוללת נושאים כמו הזכות של כל אחד ואחת להחליט אילו חומרים הוא צורך ביחד עם המים שהוא שותה וענייני בריאות הציבור, דאגה לשכבות החלשות ועוד. ברמה המדעית, המאבק העקרוני הוא בין רופאי השיניים שגורסים שהוספת פלואוריד למים תורמת לבריאות השן וחיונית למניעת העששת, במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות, לבין מי שטוענים שהפלרת המים גורמת לפגיעה בבריאות הציבור ומהווה, למעשה, הוספה בכפייה של כימיקל מסוכן למים.
בשנים האחרונות אנו עדים למהפכה, לא פחות, במשק המים. אם רק לפני עשר שנים, מרבית אוכלוסיית ישראל שתתה מים שמקורם במי התהום, בכנרת ובנחלים, הרי שכיום, רוב המים שאנחנו שותים (כיום מדובר על כ-80%) הם מים מותפלים.
במים מותפלים אין פלואור, שכן בתהליך ההתפלה הוא מורחק, כמו מרבית המינרלים, מהמים. המים המותפלים הם, אם כן, מים עניים במינרלים. הם כן מכילים סידן, שמוסף בסוף התהליך למים, כשהסיבה המרכזית לכך היא שמירה על יציבות המים, או במלים אחרות שמירה על הצנרת שלנו.
לעמדת אדם טבע ודין, שהתנגדה במשך השנים להפלרה ואינה תומכת בה גם כיום, הדיון בנושא הפלרת המים מפספס דיון נרחב יותר בנוגע לאיכות מי הברז של כולנו. בעוד ששר הבריאות החליט להשיב את חובת ההפלרה למי השתייה שלנו, האפשרות של הוספת מגנזיום (ומינרלים נוספים) למים נראית רחוקה מתמיד ותקועה אי שם בשלבי הפיילוט. פלואור, כמו יתר המינרלים, קיים באופן טבעי במי התהום בריכוזים שונים בהתאם למיקום הגיאוגרפי. לעמדתנו, הדרך הנכונה "להחזיר" את הפלואור למים היא למהול את המים המותפלים במי התהום. באופן זה, יזכה הציבור במים איכותיים שמכילים מינרלים חיוניים כמו סידן, מגנזיום ויוד, וכן, גם פלואור ברמה מסוימת.
אך כדי למהול את המים המותפלים במי התהום נדרש להחזיר את המים הטבעיים למערך מי השתייה, ממנו הם כמעט נעדרים בשנים האחרונות. הדרך לעשות את זה עוברת בשיקום של מאות בארות מי שתייה שנסגרו לאחר שנמצא זיהום במים, או שננטשו פשוט כי הבעלים הפרטיים של הבאר לא היה מעוניין להמשיך להפיק מים. על ידי הרחבת פרויקט טיוב בארות המים, ניתן יהיה לספק לציבור מים איכותיים ובריאים, וגם לטפל במידה מסוימת בבעיית זיהום מי התהום.
לסיום, יש לזכור כי מהלכים שעלולים לפגוע באופן שבו הציבור תופס את מי הברז, והפלרה של המים עונה להגדרה זו, עלולים לגרום לצרכנים לבחור פתרונות כמו מים מבוקבקים. לבחירה במים מבוקבקים השלכות שליליות על הטבע, הסביבה והכלכלה, והיא מאוד לא רצויה למשק המים הישראלי.

הדפסה הורדה

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם