משבר המים בירדן, הגדה המערבית ועזה: האתגרים וההזדמנויות לשיתוף פעולה אזורי

מצוקת המים באזורנו הולכת ומחריפה ועל מנת לפתור אותה נדרש שיתוף פעולה בין המדינות. משבר המים עלול לגרום להתערערות המצב הפוליטי והביטחוני, ויציבות אזורית היא אינטרס לאומי ישראלי. בארגון אקופיס עובדים על תכנית להתמודדות עם משבר המים, על ידי הקמת מיזם חדש ליצירת קשרי מים ואנרגיה אזוריים

מבוא
משאבי המים במזרח התיכון חוצים גבולות, לפיכך מקורות המים של ישראל משותפים לנו ולשכנינו. מגבול עירק עד הים התיכון, אגני הניקוז ואקוות מי-התהום חוצים גבולות, כך ששמירה על משאבי המים היא אינטרס משותף אזורי. ארגון אקופיס שמאגד בתוכו פעילי סביבה ישראלים, פלסטינים וירדנים, מקדם פרויקטים אזוריים משותפים סביב נושא זה.
מדינת ישראל סובלת כבר שנים ארוכות מזיהום שמקורו בשטחי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, זיהום שמגיע בצורת שפכים מכל הסוגים בנחל אלכסנדר (מטול כרם ונחל שכם), בנחל חברון (מהעיר חברון וסביבתה), נחל חדרה (מאזור בקה אל שרקייה ) ונחל הקישון (מאזור ג'נין).
הזיהום החמור פוגע קשות בסביבה האקולוגית ובמי התהום ועד עתה לא ניתן לו מענה על ידי הרשויות המוסמכות לסילוק המפגעים. פתרונות חד-צדדיים עד היום לא הועילו, להיפך, הזיהום רק הלך והתגבר ופתרון מעשי אינו נראה באופק. לפיכך, שיתופי פעולה אזוריים הכרחיים, על מנת לתת מענה הולם לבעיה.


"המים לא יודעים גבולות" –אגני ניקוז מגבול עירק עד הים התיכון
בעקרון, ניתן להסיק כי הסכסוך הפוליטי הקשה והמתמשך בין הפלסטינים לישראל, הוא זה שמעכב מציאת פתרונות לבעיות הסביבתיות, אך הסכסוך הוא רק חלק מהבעיה. היכולות הכלכליות והטכנולוגיות של הצדדים אינן שוות, מה שנראה כברור מאליו בישראל, שונה בתכלית אצל שכנינו ולכן צריך להכיר לעומק את תכניות משק המים של המדינות השכנות והיתכנות השקעות לפתרונות בתחום זה.
לישראל הסכמי מים עם ירדן והרשות הפלסטינית, אך עם זאת, מצוקת המים באזור רק הולכת ומחריפה ועל מנת לשמור על ביטחון מים אזורי, יש לחדש ולעדכן הסכמים אלה. התגברות מצוקת המים אצל השכנים יכולה להביא להתערערות במצב הפוליטי והביטחוני האזורי, עם השפעה ישירה על ישראל.


משבר המים בגדה המערבית ובעזה
נושא המים הינו חלק מרכזי במחלוקת בין ישראל לפלסטינים, אקוויפר ההר והחוף הינם מקורות מים משותפים בין הגדה המערבית, עזה וישראל ולכן לכל הצדדים תביעות על זכויות מים ממקורות אלה.
בהסכם אוסלו ב' משנת 1995, כתוב כי לפלסטינים זכויות מים מאקוויפר ההר בכמות של 118 מלמ"ק בשנה. ההסכם התייחס לצרכים עתידיים של הפלסטינים עם כוונה להגדיל את כמויות המים, אך פרוץ אינתיפדת אל אקצה, הביא לסוף התהליך ולהקפאת ההסכם. מאז, כמויות המים הניתנות לפלסטינים ממקורות טבעיים לא השתנו למרות הגידול באוכלוסייה. ישראל מוכרת כמויות נוספות (75 מלמ"ק לגדה המערבית ו-11 מלמ"ק לעזה), שמקורן במערכת האספקה הארצית עקב גדילה בצריכה, אך לפלסטינים דרישות נוספות להגדיל את נפח כמויות המים מהאקוויפרים ולא להיות תלויים בישראל.
תכניות המים של הפלסטינים לגדה המערבית ורצועת עזה, מתבססות על גידול עתידי בצריכת משאבי מים טבעיים ויבוא מישראל, בנוסף להקמת מתקן התפלה גדול בעזה. התחזיות מראות כי צריכת המים הפלסטינית בשטחי הגדה בלבד, תגיע ל-384 מלמ"ק מתוכם 120 מלמ"ק יבוא מחברת מקורות. כמעט פי 3 מצריכת המים לשנת 2017. ברצועת עזה המצב מורכב הרבה יותר, התחזיות ל-2032 מסתמכות על יצור מים מותפלים ממתקן התפלה עתידי שיפיק 100 מלמ"ק – מקור המים העיקרי של הרצועה, עם מעט תוספות של מי אקוויפר (33 מלמ"ק) וייבוא מחברת מקורות (14 מלמ"ק). מיותר לציין, כי כל תכנית עתידית לפיתוח משק המים הפלסטיני תלויה בהסכם מים עם ישראל והסכמה ישראלית לאספקת מים טבעיים נוספים לגדה המערבית מאקוות ההר והקמת מתקן התפלה גדול בעזה. כל עוד אין הסכם בין הצדדים לפיתוח משק המים העתידי, משבר המים ילך ויחריף במיוחד ברצועת עזה.
כיום, כמחצית מצריכת המים ברצועה מיועדת לחקלאות, מי התהום מליחים בעקבות שימוש-יתר וחדירת הפן הביני, תושבי הרצועה קונים מים במחיר יקר ממתקני התפלה פרטיים המשווקים מים לציבור באמצעות מכליות. משק המים העזתי נמצא בגרעון של 120 מלמ"ק בשנה.
משבר המים בעזה כולל בתוכו גם משבר סניטציה חמור. כמות של יותר ממאה אלף מ"ק ביום זורמים לים התיכון, כאשר הביוב אינו מטופל במתקנים לטיפול בשפכים. ביוב זורם ברחובות ובים, עלול לגרום להתפרצות מחלות כמו כולירה (בתימן משבר דומה הביא להתפרצות המחלה), מחלות שבסופו של דבר לא יישארו בתחום הרצועה, אלא יחצו את הגבול לישראל. תסריט כזה עלול לגרום למשבר בריאותי חריף והוא מהווה סכנה יותר מכל טיל וקאסם. יתרה מכך, הביוב בחופי עזה זורם צפונה לעבר ישראל וגורם לזיהום החופים ולעיתים גם להפסקת פעילות של מתקן ההתפלה באשקלון.
לפיכך, על ישראל והפלסטינים להגיע להסכם מים שיסדיר את נושא אספקת המים, כולל אסדרה מחודשת של זכויות המים באקוויפר ההר. כיום נושא המים אינו משחק סכום אפס כמו שהיה בעבר וניתן לפתור את המשבר יחסית בקלות. לגבי עזה, צריך להבטיח כי תשתיות למתקני טיפול בשפכים יפותחו, כולל מתקני התפלה ושאספקת החשמל אליהם לא תיפגע גם במקרה של עימות עתידי.

 תכנית מים אסטרטגית לרשות הפלסטינית (רשות המים הפלסטינית,2012)

 

 

טבלה 222

*הפחתה של 16 מלמ"ק מאקוויפר דיסי לעקבה בעקבות פרויקט תעלת הימים שלב 1 + 10 מלמ"ק מעג'ב + 15 מלמ"ק ממקורות מקומיים בעיקר נגר עילי
** 50 מלמ"ק משידח ו-15 מלמ"ק מאקוויפר עמוק בעזרק.
***תעלת הימים שלב 1 (80 מלמ"ק)
****תעלת הימים שלב 2 (150 מלמ"ק)

 


משבר המים בירדן
אוכלוסיית ממלכת ירדן גדלה משמעותית ב-6 שנים האחרונות עקב המלחמה בסוריה ומונה כיום יותר מ-10.5 מיליון בני אדם (גידול של 4 מיליון ב-6 שנים). הגידול המהיר באוכלוסייה יצר לחץ על משאבי הטבע הדלים ובמיוחד מקורות המים.
ירדן היא מדינה ענייה במים, ברובה מדברית, יש בה שטחים ענקיים עם כמות משקעים נמוכה ביותר. לפיכך, כבר בהסכם השלום דרשו הירדנים להגיע להבנות עם ישראל בנושא המים, כך שיתאפשר גידול באספקת המים לממלכה באמצעות הזרמת מים מהכנרת לתעלת המלך עבדאללה. גידול האוכלוסייה המהיר ובמקביל שנות בצורת ושינויי אקלים, גרמו לירדנים בעקיפין ללחוץ על ישראל להגביר את ייצור המים הלא טבעיים (מים מותפלים) ודרישה לאספקת מים נוספת מישראל.
רשות המים הירדנית פרסמה את תכנית האסטרטגית עד שנת 2030, הכוללת תוספת מים משמעותית של 240 מלמ"ק מפרויקט תעלת הימים עד שנת 2030. עם זאת, עדיין כמויות הביקוש צפויות להיות גבוהות מההיצע. כיום מקור המים העיקרי של ירדן הם אקוויפרים פוסילים בדרום הממלכה שאינם מתחדשים. לפיכך, עושה הממשלה הירדנית מאמצים למצוא מקורות מים אלטרנטיביים בהסכמים עם ישראל (הגדלת כמות המים מהכנרת עד 100 מלמ"ק). בכל מקרה, למרות פיתוחם של מקורות מים נוספים, משק המים הירדני ימשיך להיות בגרעון גם בעתיד.
השפעת שינויי האקלים על האזור
שינויי האקלים אינם פוסחים על אזורנו, השינויים באים לידי ביטוי ברצף של שנות בצורת בשנים האחרונות, בנוסף לאירועי גשם/חום קיצוניים, הגורמים לנזקים בעיקר במדינות השכנות לנו.
רצף שנות הבצורת גורם לצמצום בכמויות המים הזמינים, כך שהביקוש גדול מההיצע. מצוקת המים משפיעה גם על דעת הקהל וגורמת לאי-יציבות פוליטית ולסינרגיה עם מצוקות אחרות קיימות. יתרה מכך, שנות הבצורת גרמו לירידה בתפוקה החקלאית ובכך לפגיעה קשה בכלכלות המקומיות. מיתון כלכלי במגזר החקלאי עלול להוביל לעלייה באבטלה, הגירה לערים וחוסר ביטחון תזונתי.
אירועי מזג אוויר קיצוניים גורמים לפגיעה קשה בתשתיות כמו כבישים וחשמל וגם לפגיעה בחיי אדם כתוצאה מאסונות, כמו שחווינו באזורנו בעונת הגשמים הקודמת. כל אלה יכולים אף להוביל להתפרצות מחלות שונות שיגרמו ללחץ נוסף על שירותי הבריאות החלשים ממילא ולהתדרדרות כללית בבריאות הציבור.


הזדמנויות לשיתוף פעולה אזורי
על מנת להתגבר על מצוקות המים יש לשתף פעולה ברמה האזורית, לישראל יש אינטרס גדול לספק את צרכי המים של השכנים. יציבות אזורית היא אינטרס לאומי ישראלי. באקופיס עובדים מזה שלוש שנים על תכנית להתמודדות עם משבר המים האזורי, על ידי הקמת מיזם חדש ליצירת קשרי מים ואנרגיה אזוריים. הרעיון בבסיסו הוא יצירת מקורות מים מותפלים בישראל תמורת קניית אנרגיה מתחדשת מירדן. מיזם זה יוביל לביטחון מים ואנרגיה אזורי ולתלות הדדית בין מדינות האזור. בתוצאות מחקר ההיתכנות שפורסם לאחרונה, מראה כי למיזם זה יתרונות רבים בתחום המים האנרגיה הכלכלה והגיאופוליטיקה.
המחקר הראה כי תלות הדדית בין מדינות יוצרות יציבות פוליטית, שלום ושגשוג. ממלכת ירדן תקבל מים מותפלים נוספים מהים התיכון תמורת לחשמל ירוק מאנרגיה סולרית שמופק בשדות סולריים בירדן בשטחי המדבריות הנרחבים.


This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

הדפסה הורדה

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם