סיכום הידרולוגי לשנת 2018/2019 ומבט לשנה הבאה

השנה ההידרולוגית 2018/19 סיימה רצף ארוך וחריג של 5 שנות בצורת אשר פקדו את ישראל. כמויות המשקעים שנרשמו בשנה זו הינם הגבוהות ביותר ב-15 השנים האחרונות

שינויי האקלים והשפעתם על ישראל
בשנים האחרונות מחריפה מגמת ההקצנה האקלימית אשר תוצאותיה ניכרים במקומות רבים בעולם: התעצמות גלי החום, שבירת שיאי טמפרטורות, תקופות יובש ובצורות חסרות תקדים מצד אחד, ומנגד עלייה בעוצמת הסופות ותדירות והיקף אירועי ההצפות והשיטפונות. למגמות האקלימיות הללו יש להוסיף את השינויים המהירים בשימושי הקרקע: צמצום השטחים הפתוחים, בינוי מואץ, התפתחות Mega Cities וקיומן של תשתיות ניקוז אשר אינן מתאימות לקצב הפיתוח והגידול. בנוסף, הגידול באוכלוסייה, ברמת החיים ובביקוש למים ומזון, הופכים את משבר האקלים לסכנה של ממש עבור חלק ניכר מאוכלוסיית העולם.

 


סוגיית שינויי האקלים והמושג "משבר האקלים", תופסים מקום מרכזי יותר ויותר בשיח הציבורי העולמי. בקרב מדעני האקלים קיים קונצנזוס כמעט מוחלט, שמגמת התחממות כדור הארץ קיימת ואף מואצת, ושהפעילות האנושית, בעיקר פליטת גזי חממה, היא הגורם לכך. ההכרה משבר האקלים הולכת ומתפתחת בקרב מדינות רבות ברחבי העולם והלחץ הציבורי על המנהגים וקובעי המדיניות לנקוט פעולות הולך וגובר.
כאשר בוחנים את התהליכים האקלימים וההידרולוגים בעשורים האחרונים, אפשר לראות שישראל וסביבתה (מזרח הים התיכון) הינם חלק מהתהליכים אשר פוקדים את העולם כולו: התחממות כדור הארץ ושינויי אקלים. מצד אחד ניתן לאבחן מגמת התחממות ועלייה בעוצמת גלי החום בחודשי הקיץ (כפי שקרה השנה בחודש מאי ושוב ביולי עם טמפרטורות של מעל 40 מעלות ברוב אזורי הארץ ושיא טמפרטורה של עשרות שנים, 50 מעלות, אשר נרשם בסדום שבדרום ים המלח) ובצורות ממושכות בעוצמה הולכת וגוברת. מנגד, נרשמת מגמה של עלייה באירועי גשם המתאפיינים בכמויות גבהות בזמן קצר (עוצמות גשם גבוהות) הגורמים להצפות עירוניות ושיטפונות בנחלים. שנת 2018/19 התאפיינה בקיצוניות לכיוון השני, כאשר כמויות המשקעים באזורנו היו גבוהות באופן ניכר מהממוצע. בישראל נרשם רצף ארוך ונדיר של 5 שנות בצורת ובמקביל בצורות שוברות שיאים דומות תועדו גם באזורים נוספים בעולם בקווי רוחב דומים קליפורניה, הודו בחצי הכדור הצפוני, אוסטרליה, צ'ילה ודרום אפריקה בחצי הכדור הדרומי. אירועי מזג אוויר קיצון הולכים ומתגברים בעולם, וזו לא רק תחושה או כותרות בתקשורת. מגמת ההתחממות וההקצנה האקלימית מגובה בעדויות מדעיות.
ישנה כיום הסכמה רחבה בין המדענים, ששינויי האקלים משנים את היחסים בין הרכיבים השונים במחזור ההידרולוגי: התאדות, משקעים (וגם היחס בין סוגי המשקעים השונים, פריסתם במרחב, מועדם ועוצמתם), זרימה עילית וחלחול למי תהום. דוגמאות בולטות לאירועי קיצון ניתן היה לראות השנה במקומות רבים בעולם: באירופה נשברו שיאי חום וטמפרטורות היסטוריים בחודש יולי, במערב התיכון בארה"ב חוו באביב ובקיץ הנוכחי שטפונות חסרי תקדים ובהודו השתבש מהלכו התקין של המונסון הקייצי: חודש יוני היה שחון באופן קיצוני ואז ביולי ובאוגוסט ירדו כמויות משקעים גבוהות משמעותית מהממוצע, אשר גרמו לשיטפונות ענק, נזקים עצומים ואלפי הרוגים. חוסר האיזון ההולך וגדל בין תקופות בצורות לשיטפונות משבש במדינות רבות את מהלך החיים, פוגע בכלכלתן ומקשה על תפעול משקי מים וחקלאות.
ההתמודדות עם שינויי האקלים דורשת פעולות ב-2 מישורים:
■ מניעה (Mitigation): צמצום פלטות גזי חממה.
■ מוכנות (Adaptation): נקיטת פעולות להתמודדות עם השינויים.
על מנת להביא לצמצום עד מניעה מוחלטת של פליטות גזי חממה, בעיקר פחמן דו-חמצני, יש צורך בהחלטות ופעולות ברמת המדינה. המדינה צריכה לקבוע את יעדי פליטות גזי חממה ובהתאם לכך להתאים את תמהיל משק האנרגיה שלה. החלטה כזו מחייבת את שילובן של האנרגיות מתחדשות, ה"נקיות", בעיקר אנרגיה הידרואלקטרית, הידרו-טרמלית, סולארית ואנרגית רוח. מדינות רבות באיחוד האירופאי כבר קבעו יעד שאפתני של 0% פליטות גזי חממה עד שנת 2050. בישראל החליטה הממשלה על יעד צנוע בהרבה, של שימוש באנרגיות מתחדשות מסך כל משק האנרגיה: 10% עד לשנת 2020 ו-17% עד שנת 2030.
האקלים המשתנה דורש חשיבה אחרת ושימוש בכלים חדשים המבוססים על כמויות מידע עצומות (Big data) לטובת ניטור וחיזוי תמונת המצב האקלימית על מנת לתפעול ולתכנן בצורה מיטבית את הסקטורים השונים במשק, הרגישים לשינויים אקלימיים, כגון משק המים, חקלאות, אנרגיה וסביבה.
בעולם קיים צורך הולך וגובר בנתונים ברזולוציה גבוהה בזמן ובמרחב בנוגע למשקעים, אופיים ופריסתם במרחב, כמויות מים ואיכותן, מיפוי ומעקב אחר השינויים בשימושי הקרקע והשפעתם על הרכיבים השונים של המחזור ההידרולוגי: משקעים, התאדות, חלחול למי התהום וזרימה עילית. ההתפתחויות הטכנולוגיות מאפשרות היום לאסוף נתונים אודות מזג האוויר בעזרת חישה מרחוק: לוויינים המכסים את כל כדור הארץ, מכמי"ם מטאורולוגים, מידע המתקבל בזמן אמת ממטוסים וספינות, ולאחרונה גם אותות (סיגנלים) של רשתות סלולאריות. תופעות אטמוספריות כגון היווצרות משקעים משפיעות על ההתנהגות האותות העוברים בן אנטנות סלולאריות. בעזרת ניתוח הנתונים ולימוד התנהגות התדרים במצבי מזג אוויר שונים, ניתן לקבל תמונות מצב מדויקת של התנהגות האטמוספרה ברזולוציה גבוהה מאוד, עד כדי מטרים בודדים בצעדי זמן של שניות. יכולות חישה כאלה לא היו קיימות בעבר, ושימוש בהן מביא למהפכה במידע שמתקבל אודות מזג האוויר בכל פינה בעולם. מידע כזה יוכל לסייע לקבל החלטות מושכלות יותר, ישפר את מידת המוכנות ויחסוך בנזקים ברכוש ובנפש.


סיכום הידרולוגי של שנת 2018/19
שנה הידרולוגית מוגדרת מראשית מחודש אוקטובר ועד סוף ספטמבר, חופף פחות או יותר ללוח השנה העברי. השנה ההידרולוגית 2018/19 סיימה רצף ארוך וחריג של 5 שנות בצורת (2013-2018) אשר פקדו את ישראל (וגם את המדינות השכנות ממזרח ומצפון), כאשר עיקר המחסור במשקעים בשנים אלה נרשם באגנים הצפוניים: אגן ההיקוות של הכנרת והגליל המערבי. בצורת זאת הביאה את מקורות המים הטבעיים בצפון המדינה לשפל חסר תקדים, גרמה להתייבשות מעיינות, לירידות חדות במפלסי מי התהום ולמחסור במים בנחלים ובימות. תמונת מצב זאת השתנתה הודות לגשמי שנת 2018/19 שהיו גבוהים משמעותית ביחס לממוצע הרב שנתי והגיעו לכ-130% בשקלול ארצי, תוך שונות אזורית, כאשר הכמויות הלכו ופחתו מצפון לדרום. כמויות המשקעים שנרשמו בשנה זו הינם הגבוהות ביותר ב-15 השנים האחרונות, מאז השנים 2002/2003 ו-2003/2004. עם זאת, כאשר בוחנים את מגמות המשקעים ארוכות הטווח, ניתן לזהות מגמה ברורה של פחיתה בכמויות במשקעים בעשורים האחרונים, בעיקר באגנים הצפון מזרחיים ובעיקר באגן ההיקוות של הכנרת.
כמויות המשקעים הגבוהות בשנת 2018/19 שיפרו באופן ניכר את מצב מקורות המים. רק בסתיו 2018 נשברו שיאים שלילים במאגרים המרכזיים במדינה, כמו שפיעת מעיינות הדן והבניאס, מפלס הכנרת ואוגר המים באקוויפרים. שנת בצורת נוספת, שישית במספר, הייתה גורמת למשבר של ממש ומסכנת את אספקת המים הסדירה בחלק מהמאגרים. הודות למהפך שהביאה שנת 2018/19 נרשמה התאוששות משמעותית במצב ועתה, בסתיו 2019, השפיעה במעיינות והזרימה בנחלים נמצאת סביב הממוצע הרב- שנתי. מפלס הכנרת עלה במהלך השנה ההידרולוגית 2018/19 (01.10.18 – 30.09.19) ב-2.7 מטרים, וזאת לעומת עליית מפלס של 1.6 בשנה ממוצעת ועליות מתונות של כמטר בכל אחת מחמש השנים האחרונות. השנה הנוכחית הייתה הראשונה לאחר 5 שנים, בה מפלס הכנרת נמצא ברום גבוה יותר ביחס לרומו בשנה שקדמה והפעם הראשונה ב-3 השנים האחרונות שהוא נמצא מעל רום הקו האדום התחתון (רום של 213- מ') בחודשי הסתיו. רק בתקופה המקבילה אשתקד התקרב המפלס לעבר הרום המינימאלי ההיסטורי הידוע (214.87- אשר נקבע בתחילת דצמבר 2001) ועתה הוא גבוה מהקו האדום התחתון בכ-1.3 מטרים. גם הזרימה בנהר הירדן, מקור המים העיקרי באגן הכנרת, גבוהה משמעותית בסתיו 2019 לעומת התקופה המקבילה אשתקד: כ-5-6 מ"ק/שנייה כיום, לעומת שפל של כ-1 מ"ק/שניה בלבד בתקופה המקבילה בשנה שעברה. לעליה בשפיעות המעיינות ובספיקת המים בנחלים ישנן השלכות חיוביות גם מבחינת איכות המים ואף היבטים סביבתיים חיוביים: נפחי המים הגבוהים הנכנסים לכנרת מורידים את ריכוזי המליחות באגם והזרימה השיטפונית בנחלים וזרימת בסיס קבועה תורמת למערכת הנחלית ולמערכות האקולוגיות באגן ההיקוות כולו.

 

 


מבט לשנה ההידרולוגית 2019/20
לאחר ההתאוששות שהביאה שנת 2018/19 למקורות המים, מעניין להביט קדימה ולראות מהן התחזיות לעונת הגשמים הבאה. המודלים האקלימיים לטווח ארוכים של מספר חודשים הולכים ומשתפרים עם השנים, רמת הדיוק שלהם עולה והמדינות המפותחות בעולם משקיעות משאבים רבים על מנת להוסיף לשפרם, מתוך הבנה שמידע כזה חיוני לתפעול ותכנון משקי מים, חקלאות, אנרגיה ועוד. אם בעבר מירב המאמצים בפיתוח כלים מסוג זה לטווחים ארוכים התרכזו במדינות כמו ארה"ב והאיחוד האירופאי, הרי שכיום הצטרפו מדינות רבות נוספות למאמץ, ביניהן ניתן למנות את בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה, שוודיה, קנדה, יפן ועוד.
משפחת המודלים לטווח ארוך שונה מהמודלים המטאורולוגים אשר חוזים את מזג האוויר הצפוי לימים הקרובים. המודלים ארוכי הטווח מורכבים מאוסף של משוואות פיסיקאליות, אשר לוקחות בחשבון גורמים שונים המשפיעים על האקלים, כגון כמות החום והטמפרטורות באוקיאנוסים, זרמי ים, היזון חוזר בין אטמוספרה -אוקיאנוסים וקרקע, כמות הקרח הקיימת בקטבים, קיומן של תופעות כמו "האל ניניו" המשפיעות על אקלים כדור הארץ, הפרשים בין לחצי האוויר במקומות שונים בעולם ועוד. לתופעות אלה השפעות ארוכות טווח יחסית על הטמפרטורות, כמויות ופיזור המשקעים באזורים השונים בכדור הארץ. עם זאת, רמת הפירוט (רזולוציה בזמן ובמרחב) והדיוק של מודלים מסוג כזה איננה גבוהה עדיין. הם מנסים לנבא את הסטיות של האקלים העתידי ביחס לאקלים הממוצע רב-שנתי (הסטייה הצפויה מהערכים הנורמליים).
עדכוני חודש נובמבר 2019 של המודלים לטווח עונתי: צפוי עיכוב בתחילת ירידת המשקעים המשמעותיים בעונה זו, עובדה שכבר ניכרת היטב בשבועות האחרונים. חודש נובמבר צפוי להסתיים כחם ושחון משמעותית מהממוצע. הצפי לחודש דצמבר מצביע על כמויות ממוצעות ואף מעט למעלה מכך. הכמויות בחודש ינואר צפויות להיות קרובות לממוצע. לגבי פברואר מתפצלות התחזיות של המודלים השונים, כאשר האירופאים אופטימיים לגביו והאמריקאים הרבה פחות.
ערכי התאדות גבוהים משמעותית ביחס לממוצע הרב שנתי צפויים בנובמבר. ערכי התאדות גבוהים מהממוצע צפויםי גם בחודשים דצמבר – פברואר. נפחי זרימת מים בנחלים צפויים להיות נמוכים מהממוצע בחודשים הקרובים, בעיקר באגנים הצפון- מזרחיים (אגן ההיקוות של הכנרת).
חשוב לזכור את המגמות ארוכות הטווח, הנצפות והחזויות לאזורנו, לפיהן חלה בעשורים האחרונים ירידה ממתמדת בכמויות המשקעים (באגנים הצפוניים) וכתוצאה מכך בנפחי המים הזמינים. קיים קונצנזוס בין המודלים ארוכי הטווח שמגמות אלה ימשיכו ואף יקצינו בעשורים הקרובים ועל כן מנת להמשיך ולשמר את מקורות המים הטבעיים במדינה יש צורך להמשיך לפתח מקורות מים נוספים כפי שאכן החליטה ממשלת ישראל ביולי 2018. מדינת ישראל החליטה לנקוט בצעדים אקטיביים על מנת להיערך לשינויים הצפויים, על אף אי-הודאות הגדולה. מדינות שלא יעשו כך (וזהו המצב בחלקים גדולים בעולם), ימצאו עצמן בקשיים הולכים וגוברים ואף במשברים בכל הנוגע לאספקת מים, שמירה על איכות המים, התמודדות עם בצורות ונזקי שיטפונות, כולל הסביבה העירונית שלא תהיה מותאמת לאקלים המשתנה.

 

 

הדפסה הורדה

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם