מצבם העגום של הנחלים בארץ, ומה צריך לקרות כדי שהוא ישתנה

 

הטיפול בנחלים בארץ סובל מחוסר עניין ממשלתי וציבורי. ראשי המשרד להגנת הסביבה לא ראו בשיקום הנחלים חשיבות והעדיפו להשקיע את משאבי המשרד בנושאים אחרים, עמדה זו חלחלה גם לרשות המים שאינה מפנה משאבים לנושא שיקום והגנה על הנחלים. החוק על מזהמי נחלים כמעט ואינו נאכף, ומצבם של רוב נחלי הארץ הוא בכי רע

בשנה החולפת אירעו מספר אירועים שיכולים להוות דוגמא לזלזול המתמשך בו אנו נוהגים ברוב נחלי הארץ ולחוסר ההבנה של תפקידם החשוב לסביבה, לטבע ולציבור. מדובר במגמה ארוכת שנים, שהגיע העת לשים לה קץ.
בקריית גת מתכננת העירייה שכונה חדשה של מגדלי מגורים רבי קומות, בהן יצטופפו משפחות וילדים. השכונה תבנה על מתחם שבו שוכנת כיום שכונה קטנה ומיושנת, שבמרכזה עובר ערוץ נחל נעם. במקום לנצל את המתנה הגדולה שהעניק הטבע למתחם ולהפוך את ערוץ הנחל, שכיום סובל מהזנחה, לשטח ירוק לבילוי ופנאי לתושבי השכונה החדשה, העדיפו העירייה ומתכנניה לחסום את ערוץ הנחל במבנה בטון, שתפקידו למנוע הצפות. בכך יחוסל כל סיכוי של התושבים ליהנות מה שיכול היה להפוך לפנינת טבע.
לעירייה היו הסברים למהלך. לדבריה, מדובר בערוץ עמוק ומסוכן, ולכן יש לסגור אותו בפני הציבור, למען ביטחונו. זו טענה המבטאת גישה מיושנת, שאינה מקובלת יותר בשיח, לפיה נחלים הם בראש ובראשונה ערוץ ניקוז ומטרד, וכל ייעודם הוא להסיע את המים במהירות האפשרית למקום בלתי ידוע. לא עזרו מחאות התושבים בקריית גת, שראו בעיני רוחם פארק חביב ליד ביתם. לעירייה וליזמים קרצו כנראה תוספת אחוזי הבנייה שישיגו עם ההשתלטות על קרקעות הנחל.
צפונה משם, בסמוך למושבה מגדל, מפעפע נחל קטן וצנוע, עין נון, הזורם לכנרת. חלקת אלוהים קטנה וחביבה. לפני מספר שנים המקום הוסדר ושוב הוזנח. ביולי 2015 אישרו הקרן לשטחים פתוחים ומשרד התיירות, לממן שיקום נוסף של הנחל, בעלות של כשלושה מיליון שקל. המקום נוקה, הוסדר והוכשר לקליטת קהל. אלא שהמועצה המקומית מגדל החליטה, בהחלטת מועצה, לגדר את המקום, לחסום את הכניסה אליו בשער ולגבות תשלום בכניסה ממי שאינו תושב מגדל. חמור מכך, הוחלט לסגור את המקום לביקורים בשבת, כאילו מדובר ברכוש פרטי של המועצה ולא במשאב ציבורי השייך לכל אזרחי מדינת ישראל, גם כאלה שרוצים לטייל בשבת. עמותת צלול פנתה בתלונה לקרן לשטחים פתוחים שמימנה את רוב השיקום, בבקשה להביע את דעתה בנושא. טרם התקבלה תשובה לפנייה. בעקבות לחץ של תושבי הישוב על המועצה, היא מסרה את המפתח למספר תושבים, שהחליטו להשאיר את המקום פתוח מיוזמתם. לטענת התושבים, ההחלטה יכולה להשתנות בכל רגע והמעיין ייסגר שוב למבקרים.
דוגמא נוספת היא ממש מהימים האחרונים. החלטת ממשלה מיוני 2018, בעקבות שנות הבצורת, קבעה שיש להפוך את כיוון המוביל הארצי ולהזרים מים מהים התיכון לכנרת ולאזורים המנותקים במעלה הכנרת, במטרה לספק מים מותפלים לחקלאות, לשתייה ולתיירות ולמנוע בכך את תפיסת כל מי הנחלים בעת מחסור. אלא שדווקא רשות המים, הממונה על אספקת המים לכלל השימושים הללו, תומכת בהקמת מאגרים לתפיסת שיטפונות, שיתפסו את המי הנחלים. ורק בשלב מאוחר יותר, אם בכלל, להקים צינור שיזרים לאזור המנותק מי כינרת, ולא מים מותפלים. על-פי הערכות מומחים, ספק אם למים אלה, שאיכותם נמוכה ומליחותם גבוהה, יהיו צרכנים. מכאן, שספק אם הצינור יוקם. זו ראייה צרה המעדיפה את האינטרס של החקלאים על-פני האינטרס של הטבע, שכן הקמת מאגרים ומניעת מי שיטפונות מנחלי הצפון, משמעותה פגיעה בזרימת המים, פגיעה במגוון הביולוגי הרגיש והעדין באזור ופגיעה בכנרת.
גם חורף 2019-2020 המתמהמה לפי שעה, אינו מביא בשורה טובה לנחלי הארץ. על-פי תחזית רשות המים, בנחלים ימשיכו לזרום שפכים וקולחים שיגרמו לזיהומם, לפגיעה בחי ובצומח ובמגוון הביולוגי הרגיש שבהם ולסגירת חופי רחצה למשך ימים רבים וארוכים. הסיבה לכך היא היעדר מאגרי קולחים ומיעוט נפח אגירה, שיחייב להזרים את עודפי הקולחים לנחלים. היעדר המאגרים הוא תוצאה של החלטות משרד האוצר ו רשות המים, שלא לבנות מאגרים חדשים במשך למעלה מחמש שנים, במטרה להקים תאגידים אזוריים להקמת מאגרים. גם כיום ספק אם ניתן יהיה להדביק את הפער. מה שאומר, שגם בחורפים הבאים יזרמו קולחים ברוב בנחלי הארץ.

 

נחל נועם. צילום: איל יפה, המשרד להגנת הסביבה


נחל נועם. צילום: איל יפה, המשרד להגנת הסביבה

 

נושא הנחלים נדחק לסוף התור
אם ננסה לנתח מה גורם למצב עגום זה, שבו בישראל החמה והמצטופפת, הנחלים אינם זוכים למקום הראוי להם, הרי שהמסקנה ברורה: כל תחום הטיפול בנחלים בארץ סובל מחוסר עניין ממשלתי וציבורי. ראשי המשרד להגנת הסביבה, תחילה אבי גבאי, ואחריו ח"כ זאב אלקין, לא ראו בשיקום הנחלים חשיבות, והעדיפו להשקיע את משאבי המשרד בנושאים אחרים ובראשם זיהום אוויר. עמדה זו מחלחלת למחוזות המשרד וגורמת לאי-הפניית משאבים (כספים וכוח-אדם) לנושא הנחלים. גם ברשות המים, האחראית על אספקת מים לכלל המשק, נושא הנחלים נדחק לסוף התור.
במהלך השנים אישרה הכנסת תקנות שבכוחן לסייע למניעת זיהום הנחלים, ביניהן תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים) התש"ע-2010 (תקנות ענבר) ותקנות המים (מניעת זיהום מים) (מערכת הולכת שפכים) התשע"ב – 2011 (תקנות צנרת), שמטרתן להסדיר את נושא סילוק השפכים והקולחים. אלא שהתקנות אינן כוללות מנגנון אכיפה וענישה שיהווה תמריץ ליישומן. התוצאה היא אי-אכיפה או אכיפה חלקית. גם תקנות הרפורמה בענף המדגה, שעל המשרד הוטל לאשרן לפני שנים, לא אושרו לפי שעה. המשרד להגנת הסביבה, מחוזותיו והמשטרה הירוקה, כמעט ואינם אוכפים את החוק על מזהמי נחלים. הסיבה לכך היא סדר העדיפויות של המשרד, שעל-פי דו"ח מבקר המדינה ל-2019 כושל באכיפה גם בנושאים אחרים, ושבעתיים בנושא הנחלים.
גם הוועדות השונות שהוקמו במהלך השנים מקלות על המזהמים. ועדת החריגים שתפקידה לפקח על מועד שדרוג המט"שים ולדון בבקשותיהם להקלה, מנציחה את המשך הזיהום ומעניקה למזהמים "רישיון להמשיך ולזהם". ועדת ענבר קבעה שעד סוף 2015 על כל המט"שים לטפל בשפכים לרמה שלישונית. נכון ל-2020 רק מחצית מהמט"שים מטפלים לרמה שלישונית וגם זאת ברמה חלקית. הסיבה לכך תלויה בנוסח התקנות שאינו מקנה לוועדה סמכויות אכיפה (הסמכויות בידי המחוזות שאינם ממלאים את תפקידם בנושא זה). העובדה שלא נקבע מועד סיום לעבודת הוועדה, מנציחה את המצב הקיים ומונעת את סיום השדרוג. גם לוועדה למתן צווי הרשאה לנחל אין סמכויות ואין מנגנון האוכף את החלטותיה. בנוסף, לעיתים קורה שמנהל הרשות, לו כפופה הוועדה, משנה את המלצותיה. מצב שהוא לא ראוי ומעלה את החשש לניגוד עניינים.
לא רק זאת. בעוד שעל מי שמזרים מזהמים לים מוטל היטל הזרמה, היטל כזה אינו מושת על הזרמה לנחלים. עובדה זו הופכת את ההזרמה לנחלים למשתלמת כלכלית. זאת בשעה שהניסיון מלמד שהיטלי הזרמה הם עוד מנוף לחץ על המזהמים.
מה צריך לעשות? לדרוש ממשרד האוצר להשקיע משאבים בשיקום נחלים ובהשבת מים. הממשלה אמנם אישרה תכנית להשבת מים לשבעה נחלים, אך באם הנחלים ימשיכו להיות מזוהמים אין שום הגיון בהשבת מים אלה.
יש לדרוש מהמשרד להגנת הסביבה ובעיקר מהשר להגנת הסביבה הנוכחי והבא אחריו, לשנות לחלוטין את סדר העדיפות של המשרד: להגביר את האכיפה, למנוע את התקלות הרבות במערכות הטיפול וההולכה (כ-1,000 תקלות ידועות בשנה ועוד מספר עצום של תקלות שאינן ידועות ושאינן מדווחות), לאכוף תקנות ולאשר את הרפורמה בענף המדגה. ובעיקר, להקים יחידה להגנת הנחלים, בדומה ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, שתגשים את יעד הסרת 95% ממוקדי הזיהום, כפי שקרה בים. מהלכים אלה, שאמנם דורשים השקעת משאבים, הם הדרך היחידה להביא לשינוי המיוחל.
גם לחברה האזרחית יש תפקיד משמעותי. בעקבות אוזלת ידה של הממשלה קמות ברחבי הארץ קבוצות של אזרחים הפולות למען הנחל שלהם. הזיהום בנחל לכיש גרם לתושבי אשדוד ולעיריית אשדוד לפנות לבית המשפט למים, בדרישה למנוע את הזרמת השפכים והקולחים ממט"ש תימורים שזיהמו את הנחל. קבוצה של תושבים יהודים וערבים פועלת המשותף להפסקת הזרמת השפכים לנחל שגור, קבוצת תושבים התאגדה כדי להפסיק את ההזרמה ממט"ש שלומי לשמורת נחל בצת. המועצה לישראל יפה ו"צלול" פועלות להפסקת הזיהום בשפכים ובפסולת של נחל גזר, שהוא יובל של נחל האילון, הזורם בסמוך לשכונות מגורים יהודיות ובדואיות ברמלה ובלוד. קבוצת אזרחים פועלת לשיקום נחל אלכסנדר הסובל מהזרמת שפכים מתחום הרשות הפלשתינית ועוד ועוד. באם הציבור יתחיל להתעורר, וידרוש מהממשלה ובעיקר מהמשרד להגנת הסביבה ומרשות המים, נחלים נקיים, שאינם משמשים כמובל שפכים וקולחים וכאתרי פסולת, הרי שאין ספק שהשינוי יגיע.

 

הדפסה הורדה

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם