לפתוח רק מעט את הסכר עכשיו

 

פחות מפלסולוגיה ויותר לימנולוגיה בתפעול הכנרת

למרות התחזיות ההידרולוגיות הקודרות שפורסמו כתוצאות של מודלים מתוחכמים רבי– עוצמה, השנתיים האחרונות "מצפצפות" על המודלים האלו והיו מבורכות משקעים. כמו תמיד, כשיורד הרבה גשם יש ספיקות גבוהות בנחלים המנקזים את אגן היקוות הכנרת. ואם הספיקות בנחלים של אגן ההיקוות גבוהות, גם עליית המפלס בכנרת מהירה ומשמעותית על אף פרסומן של תוצאות מודלים שהראו מגמה אחרת. בדיקה מהירה של שינויי מפלסים בכנרת הראתה שבמשך 9,000 השנים האחרונות, הם נעו במרווח של 20 (!) מטר. יתר על כן, בשנת 2001 מפלס המינימום היה 214.87 מטרים מתחת לפני הים (ממפ"ה) ושלוש שנים לאחר מכן בשנת 2004, בשיאו הגיע המפלס לרום של 208.88 ממפ"ה ז"א עליה של 6 (!) מטרים פחות ס"מ אחד.
מכאן: שינויי מפלס בכנרת זו תופעה רגילה והאגם שרד בכבוד לימנולוגי מכובד את כל השינויים הללו. אז מדוע נקלע מצב הרוח הלאומי שלנו במה שנוגע לכנרת למיפלסולוגיה מיותרת? התשובה לכך באה מהכיוון של הצורך לקחת את גורם איכות המים באגם ברצינות גדולה יותר מזו של גובה המפלס. זאת, בעיקר לנוכח העובדה, שכיום כמעט כל המים המסופקים לבתיהם של התושבים מקורם בהתפלה ולמי הכנרת ניתן לייעד תפקיד שונה מבעבר: מעט מהם ליישובים הסמוכים לאגם (סובב כנרת), תגבור לחלקה המזרחי של מדינת ישראל ולמדינת ירדן (בערך עד 70-80 מיליון מע"ק לשנה; מלמק"ש), תמיכה בדרום רמת הגולן במקרה של בצורת קיצונית ואפילו להזרים מהם צפונה לחקלאות הגליל העליון שם הם חסרים. ובנקודה זו מתווסף גורם מבורך נוסף: ניתן להזרים גם מים מותפלים אל הכנרת, כשהתשתיות לכך כמעט הושלמו.

הסכר פתוח במקסימום, ינואר 1969. בערך 120 מע"ק בשנייה. המפלס הגיע אז יום אחד עד -208.20. מבט ממזרח למערב. צילום: פרופ' משה גופן


זמן שהייה (Residence Time):
יש "זמן שהייה" למים (הידרולוגי) ו"זמן שהייה" לחומרים (כחלקיקים מרחפים או כמומסים: חומרי דשן או מזהמים): המונח הזה מתאר פשוט כמה זמן (בדרך כלל שנים, אבל יכול להיות גם שבועות, חודשים ואפילו ימים), נדרש עד שכל המים (הידראולי) או חומר כלשהו המצוי במים - יתחלף. לדוגמא: אם נכנסים אל האגם הרבה מים וגם יוצאים הרבה מים, זמן החילופין ההידרולוגי קצר ולהיפך: אם יוצאים מהאגם פחות מים מאילו שנכנסים, בגלל שסכר המוצא מהאגם פתוח רק מעט או סגור, זמן החילופין יהיה ארוך, כי במצב זה מים יוצאים בקצב איטי ביותר על ידי התאדות בלבד או חלחול דרך הקרקעית. אשר לזמן החילופין של חומרים המצב שונה במקצת: במקרה זה קובע לא רק המאזן בין חומרים נכנסים לחומרים יוצאים, אלא גם אינטראקציות פנימיות שיש בין החומרים לתנאים (חמצן או טמפרטורה וכ"ו) הקיימים במים כמו גם בין החומרים למרכיבים השונים במים כמו קליטתם ופירוקם על ידי מרכיבים ביולוגיים. זמן שהייה של חומרים שונה לכן מזמן שהייה הידרולוגי מכיוון שהחומרים גם שוקעים, מתפרקים או ממוחזרים ויש השפעה לאופי של החומר וליחסי הגומלין שלו עם סביבתו. לדוגמא: כמות מסוימת של חנקן נכנסת לאגם ובמים יש אצות שקולטות אותו ויש מי שאוכל את האצות ובמקרה של דגים, יש גם דייגים שמוציאים דגים מהמים.
זמן שהייה ומליחות בכנרת
ישנם גורמים שונים המשפיעים על רמת המליחות בכנרת, אשר המאזן בין המים הנכנסים ויוצאים ממנה הם גורמים חשובים גם בעיקר בגלל שניתן להשפיע עליהם על ידי תפעול. נציג לדוגמא ארבעה אגמים שיש להם זמן שהייה הידרולוגי דומה אבל גודלם שונה (ראה טבלה 1).

 

טבלה 1


אם זמן השהייה ההידראולי ארוך מאוד, אגם רדוד הופך למעשה להיות מלכודת למזהמים (מרחפים ומומסים כאחד) ואלו במקרה הטוב שוקעים אל קרקעית האגם ובמקרה הגרוע מרחפים במים והופכים את האגם למזוהם. אם אגם כזה שיש לו זמן שהייה הידראולי ארוך מאוד הוא אגם עמוק מאוד (כמו אגמים במזרח אפריקה למשל), החומרים שוקעים לקרקעית העמוקה ואיכות המים העליונים נשארת טובה כל הזמן. כך שבמקרה זה קובע מאוד העומק. הכנרת איננה עמוקה מספיק כדי שתופעה כזאת תתקיים בה ולכן חשוב שהמים והחומרים שבה יתחלפו בקצב מספיק מהיר, כדי למנוע העשרה בחומר אורגני במים (איטרופיקציה( ואותו דבר לגבי מלח. באגמים שיש בהם זמן שהייה הידראולי קצר מאוד בן ימים ספורים, מרבית חומרי הדשן (נוטריאנטים, מזהמים) שנכנסים לתוכו עם המים רק עוברים דרכו ויוצאים באותו קצב שנכנסו. דוגמא קיצונית לשמירה על איכות מים באגם באמצעות תפעול של קיצור זמן שהייה הוא "האגם הירוק" ליד סיאטל (וושינגטון, ארה"ב), שהיה אגם מזוהם ביותר (אאוטרופי) ונגוע בחיידקים כחולים רעילים, מאותו סוג שפלש לכנרת לפני 26 שנים, אפניזומנון, את האגם הזה "שטפו" בכמויות גדולות של מים עניי-נוטריאנטים וזמן השהייה ירד מ-14 שנים ל-3 שנים, מה שגרם לירידה דרסטית והאפניזומנון נעלם, עכירות המים נעלמה. מסקנת החוקרים שליוו את הפעולות האלה הייתה, שאין צורך דווקא במים עניי-נוטריאנטים שהם יקרים מאוד (מהתפלה למשל), רק חשוב שיהיו אלה מים ללא אצות מזיקות וחשוב שקצב חילופי המים יהיה שווה לפחות לקצב ההתרבות של האצות האלה באגם.
כדי להדגים באמצעות מקרים שתועדו בכנרת את השפעת קיצור זמן השהייה על מליחות המים באגם נבדוק שני מקרים: ראשון: מה קרה באגם במשך 20 שנה בין 1948 – 1968? לאחר מלחמת השחרור הושבתה התחנה ההידרואלקטרית בנהריים. תפעול סכר דגניה התנהל תוך שיתוף פעולה דיסקרטי בין ישראל לירדן שקבע פתיחה מדודה ומודרגת כזאת שכמות המים שיצאה דרכו מהאגם הייתה קטנה יותר מזו שנכנסה מכל המקורות. זו הייתה תקופה שלפני הקמת המוביל הארצי ואספקת מים במדינת ישראל עדיין לא התבססה על הכנרת. כתוצאה מתפעול כזה ובמשך 20 שנה, מפלס הכנרת עלה בהיבט רב-שנתי על פי ממוצעים חודשיים מ-211.30 ל-208.89. ז"א עלייה של 2.41 מטרים. אין לי כל מושג מה היו המניעים לכך (יש רמיזות בלתי בדוקות על כוונות גיאופוליטיות) שזו תוספת של 405 מיליון מע"ק מים למאגר הלאומי, אבל המתפעלים לא לקחו בחשבון,שזו הייתה גם תוספת מלחים של 120 מיליגרם כלוריד לליטר למי האגם (למעלה מחצי מיליון טונות של מלח). ולכן כשניגשו לתכנן את המוביל הארצי מצאו כנרת עם קרוב ל- 400 מיליגרם כלוריד לליטר ונקטו בפעולות שנות (ה"מוביל המלוח" ומהילה עם מי הירקון) כדי להמתיק אותם ולהתאימם לשימוש חקלאי.
השני הוא השוואת שנויי המליחות בשני חורפים עתירי משקעים: 1968-6969 ו-1991-92'. בשני החורפים האלה נכנסה אל הכנרת כמות דומה של מים מהנהרות: כמיליארד מע"ק מים במשך חודשיים. בחורף 68-69 הסכר היה פתוח לרווחה, כי המפלס היה גבוה וכיסה את הטיילת של טבריה, הגיע עד לפתחו של אולם המופעים בעין גב ולמרחק של שני מטרים מכביש טבריה-מגדל, ליד גן אפרת. בדרך כלל בזמן שיטפונות החורף, מליחות המים באגם יורדת כי המליחות של מי הנחלים נמוכה פי 10 מזו של האגם, אבל בחורף 1968-69, כשהסכר היה פתוח המליחות ירדה ב- 64 מגכ"ל ובחורף 1991-92, כשהסכר היה סגור היא ירדה רק ב- 39 מגכ"ל. ההסבר בשני המקרים פשוט: כשהסכר פתוח, זמן השהייה ההידרולוגי מתקצר ומסולקים דרכו מלחים מהאגם לתועלת איכות המים. בדומה להתנהגות של המלח מתנהגים גם מזהמים (נוטריאנטים) אחרים.
זה הרקע לקריאתי היום: אני מציע להשתחרר מהמיפלסולוגיה ולהתמקד בלימנולוגיה ולפתוח בזהירות ולאט לאט את הסכר כבר היום כדי לסלק מזהמים ובעיקר מלח ולקצר על ידי כך את זמן השהייה ההידרולוגי וזה של המלח. מדיניות תפעול מפלסים בכנרת במצב הנוכחי של אספקת מים, טוב לה שתתנהל לא רק משיקולים הידרולוגיים-כמותיים, אלא גם משיקולים לימנולוגיים של איכות המים בכלל והמליחות בפרט. אם ישחררו מידה מדודה של מים דרך הסכר כבר עכשיו, יפסידו אמנם כמות מסוימת של מים (והמפלס יעלה קצת לאט יותר), אבל ירוויחו סילוק מזהמים ובעיקר מלח. את הכמות ששוחררה דרך הסכר ניתן יהיה למלא מאוחר יותר על ידי מים מותפלים ומי ירדן ונחלים אחרים, בהם ריכוז המלח נמוך בהרבה מזה של האגם, שיוסיפו מעט מאוד מלח לאגם ויביאו ככל הנראה לירידה של הריכוז שלו במים על ידי מיהול.

ספרות מומלצת:
Gophen M. 2019; Residence time and Phytoplankton in Lake Kinneret; Open Journal of Ecology.
גופן מ. 2019 ספר חדש: כנרת אחרת, הוצאה גלילית

 

 

 

 

הדפסה הורדה

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם