"רפורמת משק המים היא אחת הטובות ביותר שנעשו במדינה"

אינג' נור אלדן, עמד בראש צוות ההקמה של תאגיד "מי כרמל" וגם ניהל אותו בשמונה השנים שעברו מאז. לפני כן, עבד במשך 15 שנים בתפקידי ניהול שונים בעיריית חיפה והוא מכיר את משק המים והביוב לעומקו. בראיון איתו, הוא שיתף אותנו בתובנות שצבר לאורך השנים

נור אלדן

לאחר יותר משמונה שנים בתפקיד מנכ"ל תאגיד "מי כרמל", הודיע נור אלדן על פרישתו. כמי שהקים את התאגיד ולפני כן עבד במשך שנים רבות בתפקידי ניהול בכירים שונים בעיריית חיפה, הוא מכיר את העיר ואת מערכותיה על בוריין. את הראיון היינו אמורים לקיים איתו כבר לאחר הפרישה כדי לשמוע את התובנות שלו על התנהלות משק המים והביוב בחיפה ובכלל, אבל בשל עיכוב בכניסה לתפקיד של מחליפו מצאנו אותו עדיין במשרדי התאגיד.
"מי כרמל" תאגיד המים והביוב של העיר חיפה, התאגיד השלישי בהיקף הפעילות שלו בארץ, משרת כ-110 אלף צרכנים, סדר גודל של 280 אלף תושבים ומספק כ-26 מיליון מ"ק מים מדי שנה, כשכל המים מגיעים מחברת "מקורות", בשנתיים האחרונות מרביתם מים מותפלים. עוד כ-5 מיליון מ"ק מסופקים על ידי צרכנים עצמאיים. אלדן: "לצערי הרב חוק תאגידי מים וביוב לא נותן פתרון לסוגייה בעייתית: אגודות שיתופיות שניהלו משק מים עצמאי, ויש שתיים כאלה בחיפה. יש גם אזור היסטורי, הרצועה הירוקה בין קריית חיים לבין המפרץ המוכר כחבל קק"ל, שגם הוא פועל בצורה עצמאית" התאגיד כאמור, אינו ספק המים אך הינו ספק שירותי הביוב לאותם איזורים.
בהקשר זה, ממש עם תחילתו של הראיון, מפתיע אותנו נור בהצהרה כי יכולות התאגיד מאפשרות ניהול היקף צרכנים גדול יותר מצרכני העיר חיפה: "הוראת ההקמה של התאגיד כללה גם משק המים של נשר ושל טירת הכרמל.
היום נשר לא מתואגדת כלל וטירת כרמל מחוברת לתאגיד של קריית ביאליק. בתוכנית המקורית של רשות המים אמור היה לקום תאגיד אזורי אחד גדול, שיכלול את עכו, הקריות, נשר, טירת כרמל ועוד יישובים קטנים יותר בסביבה, מה שהיה העשוי לשפר את השירות, במיוחד כשיש מערכות משותפות לתאגידים סמוכים.
"החיבור שתוכנן עם טירת הכרמל ונשר לא היה רק בגלל הסמיכות הגיאוגרפית, אלא גם משיקולים הנדסיים משום שהמערכות שלהן משולבות בשלנו. כל הביוב של טירת הכרמל זורם לאורך 22 ק"מ בתוך חיפה עד למט"ש, בקווי ההולכה של התאגיד. 

אני טוען שהמט"שים צריכים להיות באחריות התאגידים, כי האחריות הכוללת היא של מנכ"לי התאגידים או לחלופין, להקים חברות ניהול שיתפעלו את המט"שים

צילום: צבי רוגר

טירת הכרמל גם מקבלת חלק מאספקת המים ממי כרמל. עם נשר אין הרבה קשר אבל בגלל הטופוגרפיה, 2 הערים בונות מתקנים כפולים וסמוכים ללא צורך, בזמן שאפשר היה לאחד משאבים. לנשר יש חיבור אחד בלבד למקורות. במקרה של תקלה הם נשארים לא מים. הם היו יכולים לקבל מים גם מאיתנו, כי לנו יש כיום 3 חיבורים וגם זה לא מספיק.
"תאגיד יעיל צריך לנהל 250-300 אלף צרכנים, כלומר אוכלוסייה של 600-700 אלף תושבים, אחרת יש בו עודף של כוחות ניהול. ולא מדובר רק על הפן הכספי שהוא זניח יחסית. מערכות מים וביוב הן מערכות אזוריות וצריכות להתנהל ככאלה.
יש מקומות שבהם צד אחד של כביש שייך לרשות אחת והצד השני לרשות אחרת ולכל צד יש צנרת משלו וזה מיותר.
"למרות זאת, אני חושב שרפורמת משק המים היא אחת הרפורמות הטובות ביותר שנעשו במדינה בעשרים השנים האחרונות. היא מיושמת לא רע ברוב התאגידים ומצב משקי המים העירונים טוב בהרבה מאשר לפני הקמת התאגידים. אני הגעתי מהרשות המקומית והייתי אחראי שם על משק המים והביוב ואני יודע רואה את קפיצת המדרגה בטיפול בתשתיות ובאיכות השירות. "היום אנחנו משקיעים פי 6-7 בתשתיות בכל שנה יותר ממה שהושקע בזמן שניהול המשק היה בידי העירייה. 60-80 מיליון שקלים כל שנה, מספרים שלא היה להם אח ורע לפני כן".

מה היתה הבעיה העיקרית איתה התמודדתם עם הקמת התאגיד?

"כשהתחלנו לעבוד, פחת המים עמד על 18 אחוז. מתוך 24 מיליון מ"ק מים שסופקו לעיר נמכרו פחות מ-20 מיליון מ"ק, וזה לא נבע מפיצוצים שקל יחסית לתקן אותם אלא מדליפות סמויות בצנרת, שם איבודי המים עצומים.
היה אתגר ענק לתאגיד להתחיל ליישר קו ולשפר ככל האפשר. עוד לא נכנסו לעומק לבדיקת הפחת המינהלתי, טיפלנו בעיקר בפחת הפיזי, שהיה עיקר הפחת בקווים הראשיים, שבהם לחץ המים גדול.
"פרשנו 1,200 לוגרים ברחבי העיר, שמשדרים למחשב בקרה בתאגיד בשעות הלילה נתוני רעש בצנרת, כי ביום רעשי הרקע רבים ומפריעים. בבוקר בודקים את השידורים ובמידה ושלושה לוגרים מספקים מידע שיש חשד לנזילה, מאתרים בדיוק את מקום הנזילה, פותחים ומתקנים. קיבלנו בין 10-15 התראות בכל לילה, מתוכן 5-8 התגלו כנזילות בפועל.
"עשינו מאזני מים, מהמאזן הכללי-העירוני, דרך השכונתי ועד למאזן מים של רחוב בודד. בודדנו עשרות אזורי בדיקה מבוקרים. במפרץ קיבלנו תמונה מבהילה: נזילות שלא יאומנו מקווים ראשיים. מצאנו אזורים עם פחת של 500-600 מ"ק בשעה.
המערכת הזו נתנה לנו אינדיקציה יומיומית, בנוסף הותקנה מערכת מדידה כפולה. שמנו גם מערכת כזו על חיבורי 'מקורות'. לזכות מקורות ייאמר, שיש לנו מערכת יחסית נהדרת איתם של שיתוף פעולה. הם הסכימו להעביר לנו את נתוני קריאת המדים שלהם וליידע אותנו בכל החלפה או כיול של מד.
"בדיקה נוספת נעשתה בשעות הלילה לבדיקת צינורות בעייתיים במיוחד. מתוך הנחה שיש צינור בעייתי בודקים את הצריכה בשעות הקטנות של הלילה. באזורי מגורים, הצריכה אמורה להיות כמעט אפס. ברגע שיש יותר מזה, המקום חשוד בנזילה. בתוך שנתיים ירדנו מאזור ה-18 ל-12 אחוז פחת. שם נעצרנו למשך כשנה, אבל אמרנו שלא מספיק.
"התחלנו לחפש במקומות אחרים, החוכמה הרי לא נמצאת אצלנו בלבד. מהנדס התאגיד, סתיו אברהם, איש מקצוע מעולה, נשלח למקומות שונים בעולם לחפש פתרונות וטכנולוגיות העשויות לעזור בהקטנת הפחת. נחשפנו בספרד למכשיר לבדיקת נזילות באמצעות החדרת גז הליום למערכת המים. קיבלנו אישור משרד הבריאות לבצע זאת. מדובר במכונה שקודחת בצינור ומחדירה לתוכו גז הליום, בכמות מתאימה לפי קוטר הקו והספיקה. ההליום הוא קל מהמים ואמור להיצמד לחלק העליון הפנימי של הצינור. אם יש חור, ההליום נפלט ונתפס בקרקע והמכשיר מגלה אותו יום למחרת. סיכוי ההצלחה למכשיר זה הוא 100%!
"התקשרנו עם קבלן חיצוני, ששלח שניים מעובדיו להתמחות בספרד בהפעלת המכשיר, עם הבטחה לבונוס על פי הצלחות. הפעלנו אותו לראשונה באוקטובר 2017, בלילה השני בדקנו קו של 20 צול שלפי המדידות שלנו איבד יותר מ-400 מ"ק בשעה, והמכשיר גילה את המיקום המדויק של הנזילה וזה מקום שבוודאי נזל שנים רבות, חיסכון שהחזיר את ההשקעה עוד ביום הראשון.
"העבודה במרחב ציבורי היא בעייתית מאוד. אתה מפריע, חוסם את התנועה, מרעיש, מלכלך. דבר ראשון שאנחנו עושים הוא התקנת קו זמני כך שאספקת המים לא תופרע. כדי להפריע כמה שפחות לשגרת החיים, עברנו להחלפת צנרת ללא חפירה עילית, באמצעות קידוחים אופקיים. העבודה הגדולה ביותר שביצענו היא קו של 20 צול באורך 1,200 מטר בציר ראשי בחיפה, ללא כל הפרעה, בקושי הרגישו שאנחנו עובדים שם".

תחנת שאיבת ביוב "דולפין" | באדיבות: תאגיד "מי כרמל"

איזה אתגרים אחרים עמדו בפניכם?

"בשל המבנה הטופוגרפי, אספקת המים ופינוי הביוב בעיר בעייתיים ומהווים אתגר הנדסי . חיפה מקבלת מים במפלס פני הים, חברת מקורות לא מעלה את המים לרכס הכרמל. התאגיד הוא זה שאמון על הנושא, והוא היחיד בארץ שעוסק בשאיבת המים, אגירתם והורדתם לצרכנים. עלויות האנרגיה הן מרכיב משמעותי בהוצאות שלנו. בתחילת הדרך זה עמד על 8-9 מיליון שקל בשנה עלויות החשמל, היום ירדנו ל- 5.3 מיליון שקל לשנה בשל התייעלות אנרגטית במתקני השאיבה. אלה סכומים שבמקומות אחרים לא נדרשים לשלם אותם. בירושלים למשל, שהטופוגרפיה שלה דומה, חברת מקורות היא זו ששואבת את המים למעלה והתאגיד לא נדרש לזה. "בגלל המורכבות הטופוגרפית, יש רחובות בהם הפרשי הגובה בין תחילת הרחוב לסופו מגיעים ל-80 עד 100 מטר. זה חייב התקנת מערכות מקטיני לחצים ושליטה ובקרה בלחץ המסופק לצרכנים. בעיר קיימים 102 אזורי לחץ, והותקנו 100 מערכות של מקטיני לחץ, מערכות שלא מוצאים כמותן בערים מישוריות. זאת שונות עצומה במוכנות לאספקה סדירה של מים באיכות ראויה ואיסוף הביוב.
"בעקבות שתי השרפות הגדולות שהיו באזור חיפה, זו של 2010 וזו של 2016, בהם עמד התאגיד בהצלחה באספקת מים לצרכי השריפה, התרעתי שאין ביכולת התאגיד להבטיח מים לכיבוי שריפות בחיפה במקרי חירום.
לא חירום בשגרה אלא במצב של צירוף סיכונים כמו בעת רעידת אדמה או בזמן מלחמה, מצבים המונעים טיפול ותחזוקה, שבו התאגיד צריך להתמודד לבד עם הבעיות. נפח האגירה שלנו, העומד על 68 אלף מ"ק ב-28 מתקני אגירה, שווה לצריכה יומית רגילה של העיר. במקרי חירום זה לא מספיק.
"ביקשנו חיבור נוסף ברכס שאינו תלוי באספקת אנרגיה של התאגיד, ובסופו של דבר רשות המים נענתה בחיוב. כיום מוקם צינור הזנה מאזור עתלית, שיספק מים לאזור פארק הכרמל וכלא דמון, שחיבורי המים בהם אינם ערוכים למקרי חירום. משם יוקם צינור לאזור האוניברסיטה, וזה יהיה החיבור הרביעי לעיר, אך בשונה מהחיבורים האחרים כאן נקבל את המים בגובה של 470 מטר מעל פני הים. בנוסף יוקם מתקן אגירה חדש בנפח 15 אלף מ"ק ברום 300 מטר מעל פני הים, כך שאפשר יהיה להישען עליו במקרים של בעיות אנרגטיות לצרכי אספקת מיוחדים".

צילום: צבי רוגר

 

תאגיד יעיל צריך לנהל 250-300 אלף צרכנים, אחרת יש בו עודף של כוחות ניהול. ולא מדובר רק על הפן הכספי שהוא זניח יחסית. מערכות מים וביוב הן מערכות אזוריות וצריכות להתנהל ככאלה

כיצד מתנהל משק הביוב?

"מכון הטיהור שייך לאיגוד ערים לביוב שבו שותפות 11 רשויות והוא המכון השני בגודלו בארץ.
קווי הביוב של הרשויות הסמוכות לעיר שהוליכו למט"ש היו ישנים מאוד, בני עשרות שנים. בתקופה שבה משק המים נוהל על ידי הרשויות המקומיות, מדי חורף היו 2-3 פיצוצים בקווי הסניקה שגרמו לזיהום סביבתי ונזקים.
עם הקמת התאגידים הקמנו מנהלת שמטרתה החלפת כל קווי הביוב בחדשים וזאת במטרה לפתור חסמים באישור תוכניות בינוי ערים. ועדת התכנון המחוזית לא אישרה תב"ע חדשה לאף רשות במפרץ עד שקווי ביוב אלו הוחלפו, לאורך תקופה של כשלוש שנים וחצי, בעלות של 93 מיליון שקל. בוצעה החלפה של 18 ק"מ קווי ביוב ראשיים בקטרים עד 900 מ"מ. זה איפשר אישור תב"עות לכל היישובים בסביבה ואיפשר קידום תוכניות בנייה חדשות.
"יש תוכנית לצמצם את מספר המט"שים בארץ, למספר קטן של מט"שים אזוריים גדולים. אני טוען שהמט"שים צריכים להיות באחריות התאגידים, כי האחריות הכוללת היא של מנכ"לי התאגידים או לחלופין, להקים חברות ניהול שיתפעלו את המט"שים. בגלל הקושי במערכת הולכה הביוב מדרום העיר למט"ש – אושרה לאחרונה תוכנית להזרים חלק מביוב חיפה דרומה ולא צפונה, כולל שפכי טירת הכרמל, למט"ש ניר עציון. המט"ש הזה פועל היום בהיקף של 5,000 מ"ק והוא יגדל להיקף של 33 אלף מ"ק. זה יכול למנוע עומסי יתר בקווי ההולכה הראשיים לאורך כל העיר עד למט"ש ולהפחתה של אירוע גלישה בחורף"
"יש בעיה של חדירת מי גשם לתוך מערכות הביוב, שגורמת לגלישות והצפות ביוב. נושא התיעול הוא אמנם לא באחריות התאגיד, אך המערכת לא אטומה, ויש חידור גדול של מי גשם דרך השוחות ומכסי הביוב. יש גם חידור מים למערכות הביוב בשל חיבור מרזבים בבתים פרטיים למערכות אלו. מטילים עלינו את האחריות, למרות שזה נושא שלא בטיפולנו ובאחריותנו. פעם אחת אפילו פתחו תיק חקירה פליל כנגדי בשל זרימות ביוב. "הצגנו בפני המשרד להגנת הסביבה תוכנית שלמה להפחת אירועים גלישה לים, אבל במקרים של אירועי גשם משמעותיים של עשרות מ"מ בשעה, קווי ההולכה לא מסוגלים להעביר כמויות כאלו. הגענו לפתרון בקבלת היתר הזרמה בעת אירועי גשם כאלה ואנו פועלים לפיו. במקביל, בדקנו חיבור מי גשם ממרזבים למערכת הביוב ופעלנו דרך העירייה למנוע מקרים כאלה. "לפני כשנה, הופעלה תחנת שאיבת ביוב בספיקה של 3,000 מ"ק/שעה, אחת הגדולות בארץ, בהשקעה של 25 מיליון שקל ששיפרה את הולכת הביוב בעיר. אנחנו גם מטפלים בחידוש ושדרוג כל קווי הביוב בעיר, בטכנולוגיה של שירוול. מצלמים את הקו, מנקים אותו, משחילים את השרוול, אוטמים ומקבעים אותו. בקו בעייתי יותר מבצעים ניפוץ באמצעות מקדח, ובאותו פעולה משחילים צינור חדש לתוך הקו הקיים. נשענים בכל העבודות הללו על קבלנים חיצוניים, שמביאים איתם טכנולוגיות חדשניות".

ביצוע עבודות ללא הפרעה לתנועה | באדיבות: תאגיד "מי כרמל"

כיצד אתם מתמודדים עם שפכי התעשייה? חיפה הרי ידועה כמרכז תעשייתי מזהם.

"אכיפת התקנות של המשרד לאיכות הסביבה לניטור ובדיקת לאיכות שפכי תעשייה הוטלו על התאגיד. עושים ניטור ליותר מ-110 מפעלים, בחלקם התוצאות לא היו נעימות, אבל לטיפול של התאגיד יש שני יתרונות מוכחים:
האחד - הפנמה של מנהלי המפעלים שלא כדאי להם לזהם כי הם משלמים כסף רב בגין חריגות והזרמת חומרים אסורים. יותר ויותר מפעלים פועלים כדי לשפר את איכות השפכים שלהם כדי לעמוד בתקנות.
השני - יש הפחתה במספר אירועי החריגה וגם בכמויות של מזהמים אסורים, וזה מורגש היטב במט"ש ובאיכות הקולחים המוזרמים לחקלאות.
"רוב הדיגומים שאנו עושים הם דיגומי פתע, בין 2 ל-6 דיגומים בשנה לכל מפעל. אנחנו מיידעים על קיום התוכנית אך לא מודיעים על מועד ההגעה שלנו. בחלק מהמקומות מנסים אמנם לעכב אותנו בכניסה ועושים עוד תרגילים דומים לאלה, אבל למדנו כבר להתמודד ולמלא את התקנות כלשונן. "אך יש גורם אחד שחושב שהוא מעל הכל: משרד הביטחון וצה"ל. יש באזור חיפה כמה בסיסים גדולים, חלקם עם פעילות מזהמת ביותר. משרד הביטחון, באופן גורף ובוטה, מונע מאיתנו לבצע ניטור שפכים במקומות הללו.
כל הניסיונות שלנו להתגבר על המחסום הזה לא צלחו, כולל פנייה לרשות המים ולמשרד להגנת הסביבה".

בתוך תחנת "דולפין" | באדיבות: תאגיד "מי כרמל"

מי האחראי על הגבייה?

"העירייה ממשיכה לנהל את הגבייה עבור התאגיד. אחוז הגבייה המצטבר עומד על 98 אחוז ואנחנו משלמים לעירייה עבור השרות. מקבלים שרות טוב גם ברמת האיכות וגם בעלות. תקופת המעבר של הקמת התאגיד היתה אמורה להסתיים ב-2012. בלחץ של השלטון המקומי הוקמה ועדת ניסן שהחליטה לאפשר לעיריות להמשיך לתת שירותים לתאגידים. הוראות הממונה קובעות כללים ברורים למתן שרות שאנחנו צריכים לעמוד בו, כולל אחוז העמלה, והעירייה מבצעת זאת כנדרש".

וכמה תובנות לסיכום

"רשות מקומית רואה בתאגיד מקור רווח. היא רוצה הכנסות, אם יש רווחים – קיימת אופציית חלוקת דיוודנד. עד היום התאגיד בחיפה לא חילק דיוודנד למרות שבדו"חות הכספיים הוא רווחי. אבל אני טוען שכל עוד יש פחת מים שעולה על 3 אחוז, שווה ערך של 4-5 מיליון שקל בשנה, התאגיד לא יכול להיות רווחי".
"תאגידים הם מקומיים, גוף עסקי לכאורה אבל ללא גמישות לפעול כגוף עסקי אמיתי. אני לא יוכל לשווק את השרות מחוץ לגבולות שנקבעו לי, וגם האוכלוסייה שבויה, היא לא יכולה לקבל את השרות ממישהו אחר. תחומי העיסוק מוגדרים וסגורים. מרווח הניהול העסקי למטרות רווח או אפילו למטרות התייעלות הוא מצומצם. מחיר הקנייה והמכירה נקבע לי, היכולת התפעולית נגזרת לא רק מהיכולות של התאגיד ומושפעת מתנאים סביבתיים של העיר חיפה. ויש גם רגולציה מאוד נוקשה, של האוצר בנושא שכר, של המשרד להגנת הסביבה, רשות המים, משרד הבריאות ויש בוודאי עוד כמה. כל אחד נותן הוראות מבלי לתמחר את עלותן וקובע כללים בצורה אמיתית.
אני בעד הפחתת תעריף המים ויש מקום לכך, עובדה שהתעריף כבר הופחת בסדר גודל של 20 אחוז בשנתיים האחרונות. אם נוריד את המע"מ ממחיר המים, מחירם יהיה זול יותר מאשר לפני הקמת התאגידים. ואני חוזר ואומר, זאת אחת הרפורמות המשמעותיות והמוצלחות ביותר שנעשו בארץ. אולי ההשפעה שלה פחות מורגשת ברשויות הגדולות אבל בפריפריה זה השפיע על תחומים נוספים רבים".

נור אלדן, מהנדס בהשכלתו, הגיע לתפקיד מנכ”ל תאגיד מי כרמל לאחר שירות של כעשרים שנה בצה"ל במערך הבינוי של הצבא ולאחר כ-15 שנה בשירות הציבורי בעיריית חיפה בתפקידים שונים: מנהל אגף דרכים, עוזר מהנדס העיר, ראש מינהל תפעול - תפקיד בו למד והכיר היטב את משק המים והביוב העירוני.
הדפסה הורדה

לשאלות ופרטים נוספים

נא מלאו את פרטיכם ונציגינו ייצרו עמכם קשר בהקדם